מ"ג ישעיהו לד טז



מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
דרשו מעל ספר יהוה וקראו אחת מהנה לא נעדרה אשה רעותה לא פקדו כי פי הוא צוה ורוחו הוא קבצן

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
דִּרְשׁוּ מֵעַל סֵפֶר יְהוָה וּקְרָאוּ אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נֶעְדָּרָה אִשָּׁה רְעוּתָהּ לֹא פָקָדוּ כִּי פִי הוּא צִוָּה וְרוּחוֹ הוּא קִבְּצָן.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
דִּרְשׁ֨וּ מֵעַל־סֵ֤פֶר יְהֹוָה֙ וּֽקְﬞרָ֔אוּ אַחַ֤ת מֵהֵ֙נָּה֙ לֹ֣א נֶעְדָּ֔רָה אִשָּׁ֥ה רְעוּתָ֖הּ לֹ֣א פָקָ֑דוּ כִּי־פִי֙ ה֣וּא צִוָּ֔ה וְרוּח֖וֹ ה֥וּא קִבְּצָֽן׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"דרשו מעל ספר ה'" - קראו מעל ספר בראשית כשהביא המבול גזר שיתקבצו כל הבריות להסגר בתיבה זכר ונקבה אחת מהנה לא נעדרה מלבא על אחת כמה וכמה כשיגזור עליהם זאת ולהקבץ לשתות דם לאכול בשר וחלב

"לא פקדו" - לא חסרו כמו (במדבר לא) לא נפקד ממנו איש

"כי פי הוא צוה" - שיבואו

"ורוחו" - של פי

"הוא קבצן" - רוחו מוסב על פי כמו (תהלים לג) וברוח פיו כל צבאם אף כאן רוחו של פי הוא קבצן רוחו מוסב על פי כמו (תהלים לג) וברוח פיו כל צבאם אף כאן רוחו של פי הוא קבצן

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"כי פי" - אמר במקום ה' הנה פי הוא צוה שיבוא ורוחו של פי הוא קבצן והוא הדבור היוצא בהפחת רוח והוא כפל ענין במ"ש

"אשה" - אחת מהנה לא תחסר את חברתה כי כולן תהיינה שמה

"דרשו מעל ספר ה'" - דרשו בספר ויקרא בפ' שמיני וקראו החיות והעופות הנזכרים שמה ודעו אשר אחת מהנה לא יהיה נחסר מלהיות שמה 

מצודת ציון

"נעדרה" - ענין חסרון כמו איש לא נעדר (לקמן מ)

"פקדו" - גם הוא ענין חסרון כמו כי יפקד מושבך (שמואל א כ)

"קבצן" - ענין אסיפה

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"דרשו מעל ספר ה'" תפס המשל, כמו שמורגל שראשי הצבא כותבים להם על ספר שמות אנשי החיל, ובעת שמתקבצים ורוצים לדעת אם לא נפקד מהם איש, קוראים את שמותם מתוך הספר ויודעים מי הנפקד, וכן ה' שר הצבא הזה, של החיות והעופות האלה, אשר כתב שמות אנשי החיל האלה על ספר, "דרשו נא מעל ספר ה' וקראו" לאיש ואיש בשמו, ותראו כי אחת מהנה לא נעדרה, ולא תחשוב שהזמינו אחד לחברו שיבא, עז"א "אשה את רעותה לא פקדו" וצוו שיבואו, "כי פי ה' הוא צוה" שיבואו לפה, "ורוחו של פיו" הרוח היוצא מן הפה בעת הדבור, הרוח הזה כבר קבצם, עד שלא הוצרך לדבור מיוחד בעבור הקיבוץ הזה, כי רוח צרר אותם בכנפיהם ויקבצם אל המקום אשר צוה ה':

ביאור המילות

"פי ורוחו". רוח של פי, וע"ל (יא ד'):