מ"ג ישעיהו לד ח


פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: כי יום נקם ליהוה שנת שלומים לריב ציון

מנוקד: כִּי יוֹם נָקָם לַיהוָה שְׁנַת שִׁלּוּמִים לְרִיב צִיּוֹן.

עם טעמים: כִּ֛י י֥וֹם נָקָ֖ם לַֽיהוָ֑ה שְׁנַ֥ת שִׁלּוּמִ֖ים לְרִ֥יב צִיּֽוֹן׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שלומים לריב ציון" - שישלם גמול על עסקי ריב ציון הצועקת לפניו לשופטה מן המריעים לה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי יום נקמה", ה' יעשה כ"ז בעבור שני דברים,

  • א) בעבור "כי יום נקם לה'" על כבוד עצמו שכופרים בו ועובדים אלילים, וזה יהיה בבצרה.
  • ב) "כי הוא שנת שלומים לריב ריב ציון" שהחריבוהו, וזה יעשה באדום:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"שנת שלומים" - בשנה ההיא ישלם גמול להבבליים בעבור ריב ציון הצועקת לפניו לעשות לה דין

"נקם" - יום לה' לנקום נקמת עמו

"כי יום נקם לה'" - היום ההוא יהיה

"ופרים" - מלכים עם המושלים וכפל הדבר במלות שונות

מצודת ציון

"שלומים" - מלשון תשלומין