מ"ג ישעיהו כו טז
<< · מ"ג ישעיהו · כו · טז · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יהוה בצר פקדוך צקון לחש מוסרך למו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יְהוָה בַּצַּר פְּקָדוּךָ צָקוּן לַחַשׁ מוּסָרְךָ לָמוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
יְהֹוָ֖ה בַּצַּ֣ר פְּקָד֑וּךָ צָק֣וּן לַ֔חַשׁ מוּסָרְךָ֖ לָֽמוֹ׃
רש"י
"צקון לחש" - שפך שיח ותפלה
"מוסרך למו" - בהיות מוסר יסוריך באין עליהם וכך היא תפלתםמצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"בצר" - בעת בוא צרה עליהם זכרו בך ודורשים אליך בתפלה
"צקון לחש" - שפיכת תפלה מצויה ביניהם כאשר בא להם מוסרך
מצודת ציון
"פקדוך" - ענין זכרון כמו וה' פקד את שרה (בראשית כא)
"צקון" - מלשון יציקה ושפיכה ויאמר כן על הרבות הפלל וכן ישפוך שיחו (תהלים קב)
"לחש" - ר"ל תפלה הנאמרה בלחש ובקול נמוך
"מוסרך" - משפט יסורין
"למו" - להםמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
"גם בצר פקדוך" ולא תלו הצרה במקרה רק בהשגחה, ולא לבד בעת בא עליהם צרה גדולה, כי גם "צקון" שהיא צוקת הנפש אם באה עליהם איזה צוקה (פערצווייפלונג) "היה זה לחש מוסרך למו" היה זה למו לחש של מוסרך, כאילו לחשת לאזנם את מוסרך (כמ"ש ויגל אזנם למוסר, איוב ל"ו). ויותר מזה כי גם בעת אשר.
ביאור המילות
"צקון", לדעתי הוא מנחי העי"ן מענין צרה וצוקה, ובא ע"מ פלון כמו זדון לצון ששון, כי לדעת המבארים מענין יצק יהיה משקלו עָלוֹן ולא מצאנו משקל זה בשום מקום. וכבר בארתי למעלה (ח' כב) ההבדל בין צרה וצוקה שצוקה מציין מצוקת הנפש הפנימית (פערצווייפלונג).
"לחש", נבדל מן סוד במה שמורה על לחישה מפה לאוזן, כנ"ל (ג' ג') ור"ל הצוקה היא למו גילוי בלחש, לגלות אזנם למוסר:<< · מ"ג ישעיהו · כו · טז · >>