מ"ג ישעיהו כד א
מ"ג ישעיהו · כד · א · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הנה יהוה בוקק הארץ ובולקה ועוה פניה והפיץ ישביה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הִנֵּה יְהוָה בּוֹקֵק הָאָרֶץ וּבוֹלְקָהּ וְעִוָּה פָנֶיהָ וְהֵפִיץ יֹשְׁבֶיהָ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הִנֵּ֧ה יְהֹוָ֛ה בּוֹקֵ֥ק הָאָ֖רֶץ וּבֽוֹלְקָ֑הּ וְעִוָּ֣ה פָנֶ֔יהָ וְהֵפִ֖יץ יֹשְׁבֶֽיהָ׃
רש"י
"בוקק" - מרוקן
"ובולקה" - מחריבה
"ועוה פניה" - והבהיל חשוביה עוה ל' נעויתי משמוע (לעיל כא)מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"והפיץ" - יפיצם ע"פ הארץ
"ועוה פניה" - יעות ויעקר חשובי הארץ
"ובולקה" - גוזר אותה מן הישוב
"הנה ה' בוקק וגו'" - יריק את א"י מיושביה כי יגלו ממנה
מצודת ציון
"בוקק" - ענין רקות כמו גפן בוקק ישראל (הושע י)
"ובולקה" - ענין כריתה וכן בוקה ומבוקה ומבולקה (נחום ב)ובדרז"ל לא חילק ידענא ולא בילק ידענא (חולין יט)
"ועוה" - מלשון עוות ועקום
"פניה" - ר"ל החשובים
"והפיץ" - ענין פזורמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
"בוקק הארץ", יריק תחלה פרי הארץ "ובולקה" ויפקירנה לכל, "ועוה", אח"כ ישחית ויבלבל פני הארץ עצמה ואח"כ והפיץ יושביה בגולה, הכוונה תחלה ישלול ממונם, ואח"כ ישחית את הארץ עצמה, עד שלא יכיר איש את נחלתו, ואח"כ יוליכם לגולה:
ביאור המילות
"בוקק". ענין ריקות, ונמצא בהושע (י' א') נחום (ב' ג') על הרקות הענבים מן הגפן:
"ובולק". נמצא עוד בנחום (שם יא) והוא לפי ענינו פה, הרקת פרי הארץ והשחתתה:
"עוה". ענינו בלבול וטרוף כנ"ל (כא ג'):מ"ג ישעיהו · כד · א · >>