מ"ג ישעיהו י טו
<< · מ"ג ישעיהו · י · טו · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
היתפאר הגרזן על החצב בו אם יתגדל המשור על מניפו כהניף שבט ואת מרימיו כהרים מטה לא עץ
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הֲיִתְפָּאֵר הַגַּרְזֶן עַל הַחֹצֵב בּוֹ אִם יִתְגַּדֵּל הַמַּשּׂוֹר עַל מְנִיפוֹ כְּהָנִיף שֵׁבֶט וְאֶת מְרִימָיו כְּהָרִים מַטֶּה לֹא עֵץ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הֲיִתְפָּאֵר֙ הַגַּרְזֶ֔ן עַ֖ל הַחֹצֵ֣ב בּ֑וֹ אִם־יִתְגַּדֵּ֤ל הַמַּשּׂוֹר֙ עַל־מְנִיפ֔וֹ כְּהָנִ֥יף שֵׁ֙בֶט֙ וְאֶת־מְרִימָ֔יו כְּהָרִ֥ים מַטֶּ֖ה לֹא־עֵֽץ׃
תרגום יונתן
רש"י
"כהניף שבט את מרימיו" - כאלו היה השבט מניף את עצמו ואת יד המרימו והלא אין שבט מניפו אלא האדם
"כהרים מטה לא עץ" - לא העץ הוא המרים אלא האדם הוא המריםמצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"הגרזן" - שם הכלי שחוטבים בו העצים כמו ונדחה ידו בגרזן (דברים יט)
"החוצב" - ענין חטיבה ובקיעה ודומה לו וגם יקב חצב בו (לעיל ה)
"המשור" - שם כלי מלא פגימות עשויה לחתוך בה העצים וכן וישר במגרה (דברי הימים א' כ)
"מניפו" - מלשון הנפה והרמה
"כהרים" - מלשון הרמה והגבהה
"את מרימיו" - עם מרימיו
מצודת דוד
"כהרים מטה" - כאלו המטה הרים וגו' וכפל הדבר במ"ש
"לא עץ" - הנה באמת לא העץ הוא המרים כי אם האדם הוא המרים ור"ל הנה כן לא אשור הוא בעל הנצחון כי אם המקום שהמשילו
"אם יתגדל וגו'" - כפל הדבר במ"ש
"כהניף שבט" - כאילו השבט עם מרימיו הניף את השבט רצה לומר כאילו כח שניהם עשתה את ההנפה
"היתפאר" - אמר הנביא וכי מהראוי שיתפאר הגרזן על החוצב בו לומר אני החוצב ולא אתה ר"ל הלא אשור אינו אלא כגרזן ביד האל ולא בכוחו יגברמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
"היתפאר הגרזן על החצב בו", לאמר כי בכח עצמו חצב העץ, וכן אתה הלא ה' הרימך ונתן לך כח, מוסיף "לאמר אם יתגדל המשור", כי הגרזן יוכל להתפאר עכ"פ במה שעקר החציבה שנעשה ע"י הורדת הגרזן על העץ נעשה מעצמו, והגם שהתחלת הפעולה שהיא ההרמה מיוחס אל האדם, מ"מ הגמר ייוחס אל הגרזן עצמו, וכן תאמר במשל שהגם שה' הרים אותך ונתן לך ממשלה על העמים, מ"מ גמר הפעולה מה שכבשת ארצות וגרשת עמים רבים זה יתיחס אל כחך בעצמך, אבל "האם יתגדל המשור על מניפו", המשור המנסר בארזים, גם גמר הפעולה נעשה בכח האדם שמוליכו ומביאו בכחו ומנסר בו, וכן גם גמר הפעולה והכיבוש הכל היה רק בכח ה', (וזה נגד מ"ש ומטה הוא בידם זעמו).
"כהניף", ר"ל וק"ו הוא שלא יצוייר שהגרזן והמשור עוד יתפארו לאמר שלא לבד שהם עשו הכל בכחם, עוד הם הרימו יד מרימם, כאילו יתפאר השבט לאמר שהרים את עצמו ואת יד מרימיו, כי כן הסכלת אתה להתפאר שלא לבד שהכל עשית בכחך, עוד אתה מרים את מרימך, שאתה תכריח כח ה' וגבורה העליונה כפי רצונך, וכי תכבוש את ישראל ותתגבר על אל מעוזם.
"כהרים", ויותר מזה "אם יתרומם המטה" לאמר "שאינו עץ", רק יש בו נפש חיונית מתנענעת מעצמה, כי כן הוספת סרה להתרומם שאינך בן אדם כלל כי תאמר אל אנכי ולא איש ואדמה לעליון. (בזה הגדיל סכלותו בארבעה דברים,
- א) שכפר שכל כחו ופעולתו היא פעולת ה',
- ב) שכפר גם בזאת שעכ"פ הממשלה וראשית אונו מה' ניתן לו, (וזה נגד שני הענינים שאמר אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי),
- ג) שחשב כי עוד יתגבר גם על אל אלים,
- ד) שנתטפש כ"כ עד ששכח שהוא בן אדם ויאמר אדמה לעליון):
ביאור המילות
"הגרזן". כלי ברזל המבקע עצים, נגרזתי מנגד עיניך (תהלות לא):
"ומשור", מגרה, וחברו וישר במגרה, מפעלי הכפל ע"מ מעוז:
"מניפו". מוליך ומביא, וזה ההבדל בינו ובין מרים (עיין לקמן יג א'):<< · מ"ג ישעיהו · י · טו · >>