מ"ג ישעיהו יא ג



<< · מ"ג ישעיהו · יא · ג · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והריחו ביראת יהוה ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת יְהוָה וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַהֲרִיח֖וֹ בְּיִרְאַ֣ת יְהֹוָ֑ה וְלֹֽא־לְמַרְאֵ֤ה עֵינָיו֙ יִשְׁפּ֔וֹט וְלֹא־לְמִשְׁמַ֥ע אׇזְנָ֖יו יוֹכִֽיחַ׃

תרגום יונתן

לדף התרגום על כל הפרק

וִיקָרְבִינֵיהּ לִדְחַלְתֵּיהּ יְיָ לָא לְחֵיזוּ עֵינוֹהִי יְהֵי דָאֵן וְלָא לְמִשְׁמָע אוּדְנוֹהִי יְהֵי מוֹכַח:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"והריחו ביראת ה'" - ימלא רוח יראת ה' (איראנומירלו"י בלע"ז) "ולא למראה עיניו ישפוט" - כי בחכמת הקב"ה בקרבו ידע ויבין מי זכאי ומי חייב

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"ולא למראה וגו'" - בהשפטו בני אדם לא יצטרך לראות הדברים בעיניו ולשמוע באזניו כי בלבבו יבין מדעתו

"ביראת ה'" - ההרגשה הזאת תהיה לו בעבור היראה מה'

"והריחו" - לפי שהריח היא הרגשה קלה מאד לכן קורא להרגשה קלה בשם ריח ור"ל במעט הבנה והתבוננות ירגיש ויבחין בבני אדם הטובים המה אם רעים 

מצודת ציון

"והריחו" - מלשון ריח

"יוכיח" - ענין ברור דבר

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"והריחו", ע"י יראת ה' ישוב להיות רוחני שיתפשטו מעליו כחותיו הגשמיים, ולא ישמש עם החושים וכחות החומריים כלל, רק יהיה כולו רוח ונפשיי, לכן "ולא למראה עיניו ישפוט". והנה המשפט הוא בין אדם לחברו להציל עשוק מיד עשקו, ובזה ישפוט השופט לפי מה שיראה בעיניו, מי החייב ומי הזכאי, ולפעמים יטעה בראות עיניו ויוציא משפט מעוקל, אבל המשיח לא ישפוט למראה עיניו, רק ידע האמת מצד רוחניותו.

"ולא למשמע אזניו יוכיח" התוכחה הוא על מעללים לא טובים שנודעו לו מאת העם ויוכיחם עליהם, ודרך המוכיח שיוכיחם עפ"י מה ששמע מספרים עליהם, כמ"ש לא טובה השמועה אשר אנכי שומע מעבירים עם ה', וגם בזה לפעמים ישמיעו לאזניו הפך האמת, אבל המשיח יוכיח מצד שידע הדברים ברוח קדשו:

ביאור המילות

"והריחו". הפעיל משורש רוח מענין רוחניות ומלאכיות, ועל ההפך אמר ומצרים אדם ולא אל וסוסיהם בשר ולא רוח (לקמן לא):

"ישפוט, יוכיח". השופט, הוא בין איש לרעו עפ"י חקי הנימוס. והמוכיח, יוכיח במוסר עפ"י חקי השכל כנ"ל (ב' ד'). וצדק, שייך לענין המשפט (כנ"ל א' כ"א). ומישור, לענין התוכחה, שהוא הדרך האמצעי במדות ובהנהגה כמ"ש הרמב"ם בח' פרקיו. וכן הדלים הם ברכוש, ושייך לענין המשפט. וענוים במדות, ושייך לענין התוכחה:
 

<< · מ"ג ישעיהו · יא · ג · >>