מ"ג ישעיהו ה יז



<< · מ"ג ישעיהו · ה · יז · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ורעו כבשים כדברם וחרבות מחים גרים יאכלו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְרָעוּ כְבָשִׂים כְּדָבְרָם וְחָרְבוֹת מֵחִים גָּרִים יֹאכֵלוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְרָע֥וּ כְבָשִׂ֖ים כְּדׇבְרָ֑ם וְחׇרְב֥וֹת מֵחִ֖ים גָּרִ֥ים יֹאכֵֽלוּ׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ורעו כבשים כדברם" - צדיקים הנמשלים כעדר הרחלים

"כדברם" - כמנהגם ביושר ובמדה מכלכלים דבריהם במשפט ככבשים הללו ורבותינו דרשו כדברם כמדובר בם נחמות הנדברות להם

"וחרבות מחים" - בתי הרשעים שהם שמנים

"גרים יאכלו" - הצדיקים שהם כגרים יאכלום

"מחים" - שמנים כמו עולות מחים אעלה (תהלים סו)

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"כדברם" - כמנהגם כי וינהג תרגומו ודבר וכן ואני אשימם דוברות בים (מלכים א' ה) שהוא ענין הנהגה

"מחים" - רשעים השמנים בעלי המוח 

מצודת דוד

"וחרבות מחים" - בתי החרבות של הרשעים בעלי המוח יאכלו הצדיקים שהמה עתה כגרים מול רשעים

"כבשים" - הצדיקים הנמשלים לעדר הרחלים המה ירעו בנחת והשקט כמנהגם מאז ולא יהיו נכללים עם הרשעים

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ורעו", המליץ תפס פה משל משתי כבשות הצאן, האחת הורגלה לרעות על נאות דשא, והשניה שה שמנה אשר נתפטמה על האבוס, ובעת רעבון כשהאבוס ריק ואין בה אוכל להאבוסה תמות ברעב, אבל השה הרזה תמצא מחיתה גם אז בשדה במדבר. וז"ש "ורעו כבשים כדברם" ומנהגם לרעות בשדה אבל "וחרבות מחים גרים יאכלו", החורב והיובש שיתיבש המוח שבעצמות צאן הפטומות יאכלו וישחיתו את הגרם והעצם, שהצאן הפטומות מתוך שמלומדים במאכל דשן ושמן ועתה יחסר להם זה תחרבנה מוחות עצמותיהם ויכלו גם העצמות. והנמשל שאחר שישובו לעשות משפט וצדקה ולא יגזלו איש את רעהו, אז הרגילים להתפרנס מיגיע כפם ימצאו מחייתם גם אז וירעו כמנהגם, אבל הרגילים להתפרנס מן הגזל עתה תחרבנה עצמותיהם השמנות, כי בקום המשפט על מכונו לא ימצאו חית ידם:

ביאור המילות

"כדברם". כמנהגם, כמו וידבר עמים תחתי:

"וחרבות". לשון חורב ויובש:

"ומחים". אינו תואר רק שם, המוח שבעצמות. והרבים, על מיני המוח, משא"כ עולות מחים אעלה, תואר. והרבים על העולות. ושם גרים הוא לדעתי מלשון עצם כמו יששכר חמור גרם, וכן גרמיו כאפיק נחושה (איוב מ' יח), ובא גרם וגרים על שני משקלים כמו קדם קדים, וכמ"ש למעלה (א' ז') על זרם זרים. וכינוי הרבים יאכלו, מוסב על חרבות מחים, לא על גרים, מוח החרב יאכל את הגרם והעצם:
 

<< · מ"ג ישעיהו · ה · יז · >>