פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות ירמיהו


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הדבר אשר דברת אלינו בשם יהוה איננו שמעים אליך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלֵינוּ בְּשֵׁם יְהוָה אֵינֶנּוּ שֹׁמְעִים אֵלֶיךָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־דִּבַּ֥רְתָּ אֵלֵ֖ינוּ בְּשֵׁ֣ם יְהֹוָ֑ה אֵינֶ֥נּוּ שֹׁמְעִ֖ים אֵלֶֽיךָ׃


מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(טז-יז) "הדבר" וכו' "כי עשה נעשה", הם הכחישו גוף הראיה שלו שהוכיח שהקיטור היה סבה להרעות שבאו עליהם, והם אמרו בהפך שהלא בימי אחז ומנשה שהתמידו בע"א לא באה הרעה רק בימי צדקיהו שאז לא התמידו בע"א כי רוב העם עבדו את ה' ושמעו לדברי הנביאים ולמה באה הרעה בימיו, מזה הוכיחו להפך שהקיטור היה מועיל ומגין בעדם ובעת התרשלו ולא הקטירו למלכת השמים באה עליהם הרעה, כי הקיטור היה אצלם כעין טלמסאות שהוא מסוגל להוריד על ארצם שפע הכוכבים והמזלות ממגד שמים מטל וגשמי ברכה וחשבו שע"י שהניחו מלקטר חסרו כל, וז"ש "כי עשה נעשה" וכו' "לקטר למלכת השמים כאשר עשינו ונשבע לחם, ומאז חדלנו לקטר חסרנו כל", זאת שנית טענו שהם אינם משתחוים למלכת השמים לשם אלהות כי מאמינים בה' ובהשגחתו ובנביאיו, רק שזה מועיל לדעתם בענין סגוליי, וז"ש "כי עשה נעשה את כל הדבר אשר יצא מפינו לקטר למלכת השמים" ולא לשם אלהות רק "כאשר עשינו אנחנו ואבותינו בערי יהודה" שהיה רק "לקטר למלכת השמים" קיטור סגוליי לבד וכעין מלאכה להוריד השפע מצד שהשמש היא המולכת בשמים, וממנה תבא התבואה והפירות, שהנסיון הוכיח שמועיל כי "ונשבע לחם", שעי"ז בא שפע הטל והמטר והפראת התבואה, ובכ"ז "ונהיה טובים" ר"ל טובים לאלהים, כי לא היה בזה הכחשה לאל ממעל ולכן "רעה לא ראינו":