פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות ירמיהו


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם יהוה ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם יְהֹוָה וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם וְשָׁב יַעֲקֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאַתָּ֡ה אַל־תִּירָא֩ עַבְדִּ֨י יַעֲקֹ֤ב נְאֻם־יְהֹוָה֙ וְאַל־תֵּחַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֠י הִנְנִ֤י מוֹשִֽׁיעֲךָ֙ מֵֽרָח֔וֹק וְאֶֽת־זַרְעֲךָ֖ מֵאֶ֣רֶץ שִׁבְיָ֑ם וְשָׁ֧ב יַעֲקֹ֛ב וְשָׁקַ֥ט וְשַׁאֲנַ֖ן וְאֵ֥ין מַחֲרִֽיד׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואתה אל תירא" - מכל הרעות אשר תראה באה על בבל אשר אתה בתוכה

"ושאנן" - כמו ושקט

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואתה" מסיים דבריו שאמר קול חרדה שמענו, והלא ממנה יושע, ולכן "אתה עבדי יעקב אל תירא" בעת שיבאו מהומות בבל, "ואל תחת ישראל", היראה הוא ענין גופני ומיוחס ליעקב שהם ההמון, והתחת הוא ענין נפשי ומיוחס לישראל שהם הגדולים שבאומה, לכן אמר אל תחת השפלה נפשיית, "כי הנני מושיעך מרחוק", שבשעת חורבן בבל היה פקידה ע"י כורש, ואח"כ אושיע "את זרעך מארץ שבים", שהוא הדור שאחריו בימי דריוש ואחריו ששבו מן הגולה שהם זרע הדור הקודם, "ושב יעקב" לארצו, "ושקט" מרגש פנימי, "ושאנן" ממחריד מבחוץ, כי "אין מחריד" שלא יהיה מחריד במציאות כלל, ומפרש.

ביאור המילות

"אל תירא יעקב ואל תחת ישראל", ישראל מדרגה גדולה מיעקב (ישעיה ט' ז'). והחתת היא השפלת הרוח והנפש, וזה הבדלו מן יראה, היראה הוא הפך החזוק והגבורה, והחתת הפך אומץ הלב הפנימי כמ"ש (יהושע א') ובכ"מ, וע"כ מיחס החתת לישראל בעלי הרוח, והיראה ליעקב ההמון עם:

"ושקט ושאנן". כבר בארתי (ישעיה ל"ב ט'), ששאנן הוא הפך של שאון המורה קול המולה גדולה ושאנן מורה שיושב לבדו לא ישמע קול נוגש. ושקט היא המנוחה הפנימית, ומלת שאנן הוא פועל עבר ולכן בא בפת"ח והתואר בא בנו"ן קמוצה:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ושב יעקב" - ומאז והלאה ישב יעקב בשובה ונחת והשקט ושאנן ולא ימצא עוד מי יחרידו

"כי הנני מושיעך מרחוק" - כי אני הוא המוכן להושיעך ולגאלך מארץ מרחק ממקום שאתה שם

"ואת זרעך" - ר"ל לא אותך אגאל כ"א זרעך הנולדים לך אותם אגאול מארץ שבים

"ואל תחת ישראל" - כפל הדבר במ"ש

"ואתה אל תירא" - לכן מעתה אל תירא שלא תשתקע בגולה

מצודת ציון

"תחת" - ענין פחד ושבר כמו אל תחת מפניהם (לעיל א)

"ושב" - ענין השקט ומנוחה

"ושאנן" - ענין שלוה כמו שאנן מואב מנעוריו (לקמן מח) וכפל הדבר במ"ש לרוב השלוה וההשקט

"מחריד" - מלשון חרדה

<< · מ"ג ירמיהו · ל · י · >>