פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות ירמיהו


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ולא שמעו ולא הטו את אזנם ויקשו את ערפם לבלתי שומע [שמוע] ולבלתי קחת מוסר

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם וַיַּקְשׁוּ אֶת עָרְפָּם לְבִלְתִּי שומע [שְׁמוֹעַ] וּלְבִלְתִּי קַחַת מוּסָר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְלֹ֣א שָׁמְע֔וּ וְלֹ֥א הִטּ֖וּ אֶת־אׇזְנָ֑ם וַיַּקְשׁוּ֙ אֶת־עׇרְפָּ֔ם לְבִלְתִּ֣י שומע שְׁמ֔וֹעַ וּלְבִלְתִּ֖י קַ֥חַת מוּסָֽר׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ולא שמעו" - אבותיכם למה שצויתים

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ולא שמעו" אבותיכם לא קבלו דברי, וגם "לא הטו אזנם" כלל לשמוע.

"ויקשו לבלתי שמוע" מצד הערת השכל, "ולבלתי קחת מוסר" מצד הערת יראת העונש:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ויקשו את ערפם" - הוא ענין מליצה כאלו נתקשה ערפם עד שלא יוכלו לחזור פניהם ולשמוע

"ולבלתי קחת מוסר" - לא החזירו פניהם למען לא יקבלו מוסר ותוכחה מן הנביאים

"ולא שמעו" - אבל הם האבות לא שמעו למצותיו

מצודת ציון

"ויקשו" - מלשון קשה

"ערפם" - הוא אחורי הפנים