פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות ירמיהו


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ולא אמרו איה יהוה המעלה אתנו מארץ מצרים המוליך אתנו במדבר בארץ ערבה ושוחה בארץ ציה וצלמות בארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְלֹא אָמְרוּ אַיֵּה יְהוָה הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הַמּוֹלִיךְ אֹתָנוּ בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ עֲרָבָה וְשׁוּחָה בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצַלְמָוֶת בְּאֶרֶץ לֹא עָבַר בָּהּ אִישׁ וְלֹא יָשַׁב אָדָם שָׁם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְלֹ֣א אָֽמְר֔וּ אַיֵּ֣ה יְהֹוָ֔ה הַמַּעֲלֶ֥ה אֹתָ֖נוּ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם הַמּוֹלִ֨יךְ אֹתָ֜נוּ בַּמִּדְבָּ֗ר בְּאֶ֨רֶץ עֲרָבָ֤ה וְשׁוּחָה֙ בְּאֶ֙רֶץ֙ צִיָּ֣ה וְצַלְמָ֔וֶת בְּאֶ֗רֶץ לֹא־עָ֤בַר בָּהּ֙ אִ֔ישׁ וְלֹא־יָשַׁ֥ב אָדָ֖ם שָֽׁם׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

וְלָא אֲמָרוּ נִדְחַל מִן קֳדָם יְיָ דְאַסִיק יָתָנָא מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם דְדַבֵּר יָתָנָא בְמַדְבְּרָא בַּאֲרַע מֵישַׁר וְחָרוֹב בַּאֲרַע צַדְיָא וְטוּלֵימוֹתָא בַּאֲרַע דְלָא עָדָא בָּהּ אֱנַשׁ וְלָא אִתּוֹתַב אֱנָשָׁא תַּמָן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ולא אמרו איה ה'" - כי נלך אחרי אלהים אחרי'

"ערבה" - (פלנטור"א בלע"ז)

"ושוחה" - נטויה (אינפוושיא"ה בלע"ז)

"ציה" - (דישגאט"ה בלע"ז)

"וצלמות" - לשון חשך הוא

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ולא אמרו" ומלבד מה שלא הבחינו בין הטוב והרע, עוד לא שמו לב על חסרון התועלת ועל ההיזק שימשך להם עתה, אחר שעדן חוסים תחת צל ה',

  • א) שהוציאם ממצרים משעבוד ועבדות, ועז"א "ולא אמרו איה ה' המעלה אותנו מארץ מצרים",
  • ב) בדרכם במדבר שרק בו ימצאו מחסורם, ועז"א "המוליך אותנו במדבר", כי המדבר הזה א"א שימצאו בו מחייתם בדרך טבעי מפני ג' דברים,
  • א) שהוא בלתי ראוי לישוב מצד המקום והאדמה שמלא "ערבה ושוחה" וחפירות,
  • ב) מצד האויר, בין השמיימי שהוא "ציה" מחום השמש הבוער, בין האוירי הוא "צלמות" ועפוש האויר,
  • ג) מצד חסרון ההכנה לישוב מלא חול ונחשים וכדומה, ועז"א "בארץ לא עבר בה איש":


ביאור המילות

"במדבר ערבה". התבאר (ישעיה ל"ה) שערבה, הם מקומות במדבר שגדלים שם קוצים וברקנים:

"ושוחה" חפירות עמוקות, כמו כי כרו שוחה (לקמן י"ח):

"וציה" מקום שהחום בוער כמ"ש הבדלם ישעיה (שם).

"לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם", יש הבדל בין איש ובין אדם, ששם איש כולל כל יש ונמצא אף יתר הבע"ח, ושם אדם מיוחד אל האדם לבדו, כמ"ש בחבורי התו"ה (ויקרא סי' י') בתורה אור בארך, וע' לקמן (י' כ"ג) ור"ל שלא עבר בה שום יש ונמצא אף בהמות שדי וכדומה, וגם אינו ראוי לישוב מצד מין האדם הכולל, אף שהאדם יתחכם בתחבולותיו להפך מדבר לעיר מושב, המדבר הזה אינו ראוי לזה כלל, וכן אמרו חז"ל (ברכות דף ל"א) וכי מאחר שלא עבר היכן ישב, כל ארץ שגזר עליה אדה"ר לישוב נתישבה וכל ארץ וכו' שפי' מלת אדם ע"ש המין, כמ"ש בפי' התו"כ שם, ולקמן (סי' נ"א מ"ג) לא ישב בהן כל איש ולא עבר בהן בן אדם, שם אינו מדבר מן מין האדם, שזה לא יצויין במלת בן אדם, אמר שכל איש ונמצא הגם שיעבור דרך עראי לא ישב שם בקביעות ובן אדם לא יעבור אף דרך עראי וכן אמר (שם סי' נ' מ') לא ישב בהן איש ולא יגור בה בן אדם, איש ונמצא לא ישב בקביעות הגם שיגור דרך עראי ובן אדם לא יגור אף דרך עראי, שהגירות גרוע מן הישיבה:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"לא עבר" - בדרך העברה

"ולא ישב" - בקביעות מקום

"בארץ וגו'" - כפל הדבר במ"ש פעמים רבות להפלגת הענין וכדרך המליצה

"המוליך וגו'" - ר"ל ולא תעינו בדרך ולא חסרנו דבר

"ולא אמרו" - לא חזרו מדרכם לומר איה ה' ר"ל נשוב לעבוד את ה' אשר העלה אותנו מארץ מצרים

מצודת ציון

"ערבה" - הוא כמו מדבר

"ושוחה" - מקום גומות ובורות כמו בשחת עשו (תהלים ט)

"ציה" - ענין שממון

"וצלמות" - צלו של מות ר"ל חשכת הקבר

<< · מ"ג ירמיהו · ב · ו · >>