פתיחת התפריט הראשי

מ"ג יחזקאל כב ד

מקראות גדולות יחזקאל


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בדמך אשר שפכת אשמת ובגלוליך אשר עשית טמאת ותקריבי ימיך ותבוא עד שנותיך על כן נתתיך חרפה לגוים וקלסה לכל הארצות

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בְּדָמֵךְ אֲשֶׁר שָׁפַכְתְּ אָשַׁמְתְּ וּבְגִלּוּלַיִךְ אֲשֶׁר עָשִׂית טָמֵאת וַתַּקְרִיבִי יָמַיִךְ וַתָּבוֹא עַד שְׁנוֹתָיִךְ עַל כֵּן נְתַתִּיךְ חֶרְפָּה לַגּוֹיִם וְקַלָּסָה לְכָל הָאֲרָצוֹת.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בְּדָמֵ֨ךְ אֲשֶׁר־שָׁפַ֜כְתְּ אָשַׁ֗מְתְּ וּבְגִלּוּלַ֤יִךְ אֲשֶׁר־עָשִׂית֙ טָמֵ֔את וַתַּקְרִ֣יבִי יָמַ֔יִךְ וַתָּב֖וֹא עַד־שְׁנוֹתָ֑יִךְ עַל־כֵּ֗ן נְתַתִּ֤יךְ חֶרְפָּה֙ לַגּוֹיִ֔ם וְקַלָּסָ֖ה לְכׇל־הָאֲרָצֽוֹת׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"עד שנותיך" - גזירת ונושנתם (דברים ד) בגי' שאמר משה

"וקלסה" - דבה שהכל נדברים ביד פרלרי"ץ בלע"ז

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בדמך אשר שפכת אשמת", שעקר האשם והעונש היה בעבור שפיכת דמים, "ובגלוליך אשר עשית טמאת", כי על האשם יכופר לו אחר שיקבל ענשו, אבל גם אח"כ עודך טמאה מיתר הגלולים, לכן ע"י ש"ד "תקריבי ימיך" יבא זמן כליונך במהרה, וע"י הגלולים "תבא עד שנותיך", אחר שיבא יום מפלתך וגלותך יתחילו לך שנים שונות שאין לך יום שאין קללתו מרובה מחברו, שגם בגוים לא תמצא מנוח, ומפרש "על כן נתתיך חרפה בגוים" שמן ירושלים באו אל הגוים הקרובים ושם היו לחרפה. ומן הגוים נפזרו "בארצות" רחוקות ושם היו "לקלסה", ומפרש.


ביאור המילות

"ותקריבי ימיך ותבא עד שנותיך". השנים מציינים שנות עולם, שבכל שנה יתחדשו שנויים בנמצאי העולם, והימים (כשאינו בא על ימים אחדים) יצייר ההמשך הזמני המייעד לכל נמצא בכלל, כל הימים אשר אתם חיים על האדמה, וכשאמר כמה ימי שני חייך, היינו ההמשך הכללי משני חייך, ומצאנו הרבה פעמים שמציין בימים הימים הטובים, ובשנים יציין השנוים שיעשו בחיי האדם שרובן רעים, כי כל שנה ישונה ליחותו ומזגו ויותך ויופסד ויתקרב אל הזקנה, ודייק יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה, ודברנו ע"ז בכ"מ, ואמר פה תקריבי ימיך שנשלמו ימי הטובה ובא קיצם, ותבא עד השינויים שיתחדשו עליך לרעה:

"חרפה לגוים וקלסה לכל הארצות". קלסה היא יותר מחרפה שהוא המאמר שעושים לצחוק ולגנאי. וכבר בארתי למעלה (ו' ט', י"ב ט"ו) שבכל הספר הזה יציין שגלו בגוים ומשם נתפזרו לארצות רחוקות, ובזה מוסיף שלא לבד שיהיה חרפה, כי יהיה גם קלסה, ולא לבד לגוים הסמוכים, כי גם לארצות רחוקות כמ"ש הקרובות והרחוקות וכו':
 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"על כן" - בעבור עונך מסרתיך אל העמים שיחרפו אותך וילעבו בך

"ותבא וגו'" - כפל הדבר במ"ש

"ותקריבי ימיך" - בעצמך הקרבת ימי הגמול והתשלומין

"אשמת" - נעשית בעלת אשמה

"טמאת" - את העיר

מצודת ציון

"אשמת" - מלשון אשמה ורשע

"וקלסה" - ענין לעג כמו לחרפה ולקלס (ירמיהו כ)

<< · מ"ג יחזקאל · כב · ד · >>