מ"ג יהושע כא ד

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויצא הגורל למשפחת הקהתי ויהי לבני אהרן הכהן מן הלוים ממטה יהודה וממטה השמעני וממטה בנימן בגורל ערים שלש עשרה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי וַיְהִי לִבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן מִן הַלְוִיִּם מִמַּטֵּה יְהוּדָה וּמִמַּטֵּה הַשִּׁמְעֹנִי וּמִמַּטֵּה בִנְיָמִן בַּגּוֹרָל עָרִים שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֵּצֵ֥א הַגּוֹרָ֖ל לְמִשְׁפְּחֹ֣ת הַקְּﬞהָתִ֑י וַיְהִ֡י לִבְנֵי֩ אַהֲרֹ֨ן הַכֹּהֵ֜ן מִן־הַלְוִיִּ֗ם מִמַּטֵּ֣ה יְ֠הוּדָ֠ה וּמִמַּטֵּ֨ה הַשִּׁמְעֹנִ֜י וּמִמַּטֵּ֤ה בִנְיָמִן֙ בַּגּוֹרָ֔ל עָרִ֖ים שְׁלֹ֥שׁ עֶשְׂרֵֽה׃

תרגום יונתן

• לדף התרגום על כל הפרק •

וּנְפַק עַדְבָא לְזַרְעֲיַת קְהָת וַהֲוָה לִבְנֵי אַהֲרֹן כַּהֲנָא מִן לֵוָאֵי מִשִׁבְטָא דִיהוּדָה וּמִשִׁבְטָא דְשִׁמְעוֹן וּמִשִׁבְטָא דְבִנְיָמִין בְּעַדְבָא קִרְוַיָא תְּלַת עַשְׂרֵי:

מצודות

עריכה

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

מצודת דוד

"ממטה יהודה" - הגורל בא להם ממטה יהודה וגו'

"מן הלוים" - שהיו מן הלוים מבני לוי

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"ויצא הגורל". הנה הציוי היה (שם לה, ח) מאת הרב תרבו ומאת המעט תמעיטו, ועפ"ז נתנו מיהודה ושמעון תשע ערים, שרובם היו מיהודה, כי רק עיר עין מצינו בנחלת

שמעון, כי היה חלק בני יהודה רב מהם, ומנפתלי לא נתנו רק שלש ערים. והנה כמו שבנחלת השבטים הגביל הגורל תחלה תחום כל שבט, ואח"כ חלק יהושע לפי הריבוי והמיעוט כפי השערתו כנ"ל (ס' יד), כן פה תחלה הגביל הגורל תחום כל משפחה, והגביל לבני אהרן תחומם מג' שבטים יהודה שמעון בנימין (ששמות שלשה השבטים האירו באורים ותומים עם יציאת גורל בני אהרן), והמגרילים חלקו בני לוי לד' חלקים, בני אהרן, יתר בני קהת, בני גרשון, בני מררי, והגרילו על כ"א מאיזה שבט יהיו עריו, והגורל עלה כפי הראוי להם לפי סדר מעלתם בקדש, שכמו שבאיברי הגויה כל אבר השכן יותר אל הלב הוא מעולה יותר ומזגו זך ביתר שאת, כן בני אהרן שהיו קרובים אל המשכן והמקדש, וכן נפל גורלם בחלק יהודה שמעון ובנימין שהיו סביב למקדש (וע"כ התדבקו תמיד במלכות בית דוד). אחריהם במדרגה היו בני קהת הנותרים שהם היו ג"כ שכנים אל הלב, ועבודת הקדש עליהם בכתף ישאו הארון והשלחן וכלי הקדש, לכן נפל חבלם באפרים דן וחצי מנשה, שנחלת יוסף היתה אצל נחלת בנימין, ונחלת דן היה אחורי נחלת בנימין, והיו סוככים בכנפיהם על המקדש וקרובים אל נחלתו. ואחריהם בני גרשון שהיו נושאים את אהל מועד יריעותיו ומכסהו שהם במדרגת הבשר החופף על האיברים הפנימים הסוככים על הלב, לקחו ממטה יששכר ואשר ששניהם היו אחרי יוסף, יששכר במזרחו ואשר במערבו, וממטה נפתלי שהיה ג"כ שכן אליהם ומגביל נחלת בנימין ויוסף במזרחי נגד ארך הירדן עם נחלת מנשה בבשן, שהגם שהיה מעבר הירדן השתתף בצד מה עם חציו השני שהיה בא"י ומיוחס אליו בקורבה כשהם שבט אחד. ובני מררי שהוא הקצה האחרון נושאי קרשי המשכן בריחיו ועמודיו ואדניו, דוגמת העור והעצמות שבגויה, לקחו ממטה ראובן וגד חוץ לארץ וממטה זבולון שהיה בצד צפונית מערבית בקצה האחרון בא"י. והנה בכולם אמר בגורל ערים, לבד אצל בני מררי לא אמר (פסוק ז) בגורל, וגם אמר לבני מררי בלא וא"ו, כי אחר שבני מררי נשארו באחרונה לא הוצרך להגריל, כי השלש שבטים שעדיין לא נפל עליהם הגורל מהם יקחו בני מררי שנשארו באחרונה, וע"כ אמר בלא וא"ו כי הם לא לקחו עפ"י גורל מיוחד להם. ואחר שהגביל הגורל תחום כל משפחה ומשפחה, אז חלק יהושע והפריש הערים לפי ריבוי השבט ומעוטו, וזה שאמר תחלה ויצא הגורל למשפחת הקהתי וגו', וסיפר איך יצא עפ"י הגורל שסדר לכ"א תחומו, ואח"כ אמר:

<< · מ"ג יהושע · כא · ד · >>