דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •
ואם בזאת לא תשמעו לי. וגו' עד והתודו את עונם וגו'. הנה אמר בהתראה הזאת ואם בזאת ולא אמר בשאר ההתראות כן לפי שהיתה הקודמת והעונשים שיעד עליה בתכלית ההזק וההשחתה ולכך אמר ואם בזאת המכה אשר זכרתי כי רבה היא לא תשמעו לי לדעת שהם עונשים מושגחים על חטאתיכם. והלכתם עמי בקרי להיותכם מיחסים כל זה למקרה ולמנהג העולם ולא להשגחתו. הנה אז אני אלך עמכם בחמת קרי ר"ל בחמה שתעלה באפי בהיותכם מיחסים כל זה לקרי כי הנה פרעה שלא היה מאמין בהשגחה בבא עליו מכת הדבר אמר ה' הצדיק והאמין בהשגחתו כמ"ש וברכתם גם אותי אבל אתם עם קשה עורף תיחסו כל רעתכם למקרה לכך ויסרתי אתכם אף אני ר"ל שמלבד הרעות שיבואו עליכם מפאת המקרה אף אני מפאת ההשגחה איסר ואעניש אתכם ברעות גדולות שבע ויותר הרבה מאשר נזכרו עד הנה וכל זה יהיה על חטאתכם בעבור מה שחטאתם לפני. ועתה יעד אותם בחרבן הארץ והמקדש וגלות העם וזהו ואכלתם בשר בניכם להודיע איך יהיה החרבן והיא שתגיע הפלגת הרעב כל כך שהיו אנשים אוכלים בשר בניהם ובנותיהם למלא נפשם כי ירעבו. ועוד שיכנסו האויבים בעריהם וישמדו הבמות והחמנים שהם בתי עכו"ם שהיו עובדים שמה לשמש ולירח. ועם זה יהרגו אותם באופן שיהיו פגריהם מושלכים הרוגים על פגרי גלוליהם שהם פסלי העכו"ם שהיו להם שמה או הכומרים המשרתים אותם שהיו נהרגים שם. ואפשר שתהיה מלת על בפסוק על פגרי גלוליכם בעבור כמו על אשר עשו את העגל. וספר מרשעתם שיאכלו בשר בניהם ובשר בנותיהם ולא יחמולו עליהם. אמנם כדי להציל פגרי גלוליהם ימסרו נפשם למות עד שיהיו פגריהם מושלכים על פגרי גלוליהם. ולמה לא ימסרו עצמם למות על הבנים והבנות כמו על הגלולים. ואמר וגעלה נפשי אתכם להודיע שבסבת גלוליהם יסלק שכינתו מבית המקדש. כי במקום שבזמן הרצון אמר ולא תגעל נפשי אתכם עתה בסבת הפשע והמרי שבהם תגעל נפשו ית' מלהשרו' שכינתו ביניהם. והודיע עוד שקודם שתלכד ירושלם ותחרב יחרבו ראשונה הערים אשר בארץ ישראל ויהודה כי הנה ראשונה גלו ראובן וגד וחצי שבט המנשה ונחרבו עריהם אשר מעבר לירדן. ואח"כ הקל ארצה זבולון וארץ נפתלי. ואחר כך נחרב שומרון ובנותיה ואחר כך ערי יהודה ובאחרונה ירושלם ובית המקדש ועל זה נאמר כאן ונתתי את עריכם חרבה ולבסוף והשימותי את מקדשיכם. ואמר את מקדשיכם להגיד שלא יחרב המקדש ולא ישרף בהיותו מקדש ה' שהוא כל עוד שהיתה השכינה שמה. אבל אחרי שעשרה מסעות נסעה שכינה הנה אז נקרא הבית מקדשכם ולא מקדש ה'. ושכבר בטלו הקרבנות מעל מזבחו וכמו שאמר ולא אריח בריח ניחוחכם כי אז יחרב המקדש. ואמר והשימותי אני את הארץ להגיד שישומם את ארץ ישראל שלא ישבו בה אנשים ותהיה שממה זמן שישבו בבבל ג"כ שישוממו עליה אויביהם היושבים בה וזה היה בחמשים שנה של בבל שהיה בה גרי אריות והיתה הארץ שממה שלא יעבדוה לא ישראל ולא האומות כי גם הם יתמהו וישומו על חרבנה והוא מגזרת ישום וישרוק. ואמר היושבים בה רוצה לומר שבאו לשבת בה וראו אותה כל כך שממה שעזבוה. וזכר מגלות העם אחרי חרבנה שלא יחשבו שיהיה גלותם כגלות מצרים שהיו מקובצים כלם בארץ גושן לא יהיה להם כן כי מלבד מה שילכו מהם לבבל. עוד הקב"ה יהיה מזרה ישראל בגוים כי הנה החרבן בית ראשון ומחרבן בית שני באו יהודים רבים לאספמיא היא ספרד וצרפת ושאר המלכיות וגם שם לא יונח להם מפני הרודים בם והגזרות שיעשו בהם וזהו והריקותי אחריכם חרב וכ"ש במקום אחר ובגוים ההם לא תרגיע. והנה אמר עוד והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה בהיות כי כבר אמר ונתתי עריכם חרבה להיותו קשור ודבוק עם הפסוק שלאחריו כאלו אמר וכאשר תהיה ארצכם שממה ועריכם יהיה חרבה כמו שזכרתי אז תרצה הארץ את שבתותיה ר"ל תפרע את חובה כי אז תשבות הארץ בעל כרחכם. ויען אתם בשבתכם עליה לא שמרתם השמטות והיובלים יהיה מהמשפט האלהי שבהיותכם בארץ אויביכם תשבות הארץ והרצת את שבתותיה. ומלת הרצת היא מלת השלמה מלשון עד ירצה כשכיר יומו ולכך אמר כל ימי השמה תשבות את אשר לא שבתה בשבתותיכם בשבתכם עליה. והנה ישראל עמדו בארץ תר"י שנה שלא שבתו ס"ב שמיטות ושמונה יובלים היו בהם עולה כלם שבעים שבתות וכנגדן עמדו ע' שנה בבבל ולכך אמר כאן כל ימי השמה תשבות ולפי זה לא יהיה כפל בפסוקי החרבן. והותרה בזה השאלה הט' וכן נאמר בדברי הימים למלאת דבר ה' מפי ירמיה עד הרצת הארץ את שבתותיה כל ימי השמה שבתה. כי היו שנות הגלות בבבל כשנים אשר בטלו השמטות. והרמב"ן כתב שהמוסר האחד שבו היה כי תבא נאמר על חרבן בית שני. והביאו לזה מה שרצה בזה המוסר זכרון במות וחמנים ועניני עבודת כוכבים שלא נזכרו במוסר השני. וכן ענין כל ימי השמה תשבות. ונראה לי שאין הדבר כן. כי הנה עם היות שנכלל בקללות האלה חרבן בית ראשון אין ראוי לחשוב שכל המוסר הזה נאמר על גלות בבל בלבד ולא שהיה המוסר השני על חרבן בית שני בלבד כי הנה שם אוכיח בראיות ברורות ששני החורבנות נכללו במוסר השני ההוא רוצה לומר גלות בבל וגלות רומי. וכן אמר שבמוסר הזה נכלל כל מה שקרה לנו מעת חרבן י' השבטים ובחרבן בית ראשון עד הגאולה העתידה כי הכל הוא גלות אחד. ואמנם קבוץ בית שני לא היתה גאולה אלא פקידת כורש מלך פרס. ותמיד היו שמה משועבדים אם לפרס ואם ליון ואם לרומי ואיך יתכן בהיות גלותם על עונות עבודת כוכבים וג"ע וש"ד וחלול שבתות ועוות הדין וגזל וחמס שהיה בירושלם בזמן בית ראשון ובטול השמטות והיובלים. מי זה אמר שבא גלותם על בטול השמטות שנענשו בו ע' שנה בבבל ולא נענשו כלל על שאר העבירות החמורות מזו. ואם היה המוסר הזה בלבד על גלות בבל וחרבן בית ראשון איך יאמר עליו הכתוב והשימותי את מקדשיכם בלשון רבים שא"א שיפורש אלא על מקדש ראשון ומקדש שני. ואיך יפורש ואתכם אזרה בגוים והריקותי אחריכם חרב. ומה יהיה ג"כ ענין אמרו והנשארים בכם והבאתי מורך בלבבם בארצות אויביכם וגו' ואבדתם בגוים ואכלה אתכם ארץ אויביכם. והנשארים בכם ימקו בעונם בארצו' אויביכם. והנה לא נתקיים דבר מכל זה בגלות בבל שמיד נפקדו משם. אבל אמתת הענין הזה שהמוסר הזה הראשון נאמר על גלות י' השבטים וחרבן בית ראשון והנה בטול השמיטות והיובלים לפי שהיה עלבון הארץ וגזל שנגזל ממנה רצה ית' שיפרע ראשונה באותם ע' שנה שעמדו בבבל ששבתה הארץ ולא עבדוה לא ישראל ולא האויבים אותם השנים כמספר השמטות והיובלים שלא שמרו ועל שאר העבירות שעשו מעבודת כוכבים וג"ע וש"ד וחלול שבתות ושאר עונות בא עליהם גלות רומי ונמשכה גלותם בעבורם עד היום הזה. ועל זה אמר ואתכם אזרה בגוים ולאורך הגלות אמר ימקו בעונם בארצות אויביהם. ולפי שגלות בבל היה לבד עונש על בטול השמטות והיובלים לכן אמר אחריו והנשארים בכם והבאתי וגו' ר"ל שישאו ענשם בגלות ארוך על שאר העונות שעשו. ואמנם פקידת בית שני מה היה ענינו ותכליתו הנה אנכי כבר ביארתי אותו בפי' ספר חגי. ולהיות המקום הזה ראוי והגון אליו אזכרנו פה:
הנה בני יהודה גלו מעל אדמתם בעון עבודת כוכבים וג"ע וש"ד שהיה ביניהם וגם מפני חלול שבתות ועוות הדין גזל וחמס שהיה בירושלם וגם כן בעון השמיטות שלא שמרו ישראל כל ימי מקדש הראשון. והנה גלו לבבל שנים כמספר השמיטות והיובלים שלא שמרו ולכן היו בבבל ע' שנה מחרבן בית ראשון עד בנין בית שני. האמנם אחרי אותם ע' שנה רצה הקב"ה לפקוד את עמו ולהביאו לירושלם והיה זה לתכלית משובח והוא כדי שיהיה להם מקום והכנה רבה בהיותם שמה לשוב בתשבה ושיתפללו אליו ומתוך תפלתם ותשובתם יסלח השם לחטאתם וישיב שכינתו בתוכם ונבואתו ושבו בנים לגבולם אחיהם שהיו מפוזרים ונדחים בגליות כי מפני שלא היתה פקידתם מבבל גאולה שלימה הוצרכו לאותו מסע ההוא כדי להכין לבם לשוב אל אלהיהם באופן שיחכה לחננם ויחון לרחמם. ותהיה להם הכנה גדולה. לזה בהיותם בארץ הקדוש' ובבנותם בהמ"ק ועבודתם שמה. וכבר ביאר ירמיה הנביא ע"ה שזה היה באמת תכלית פקידת בבל באמרו (ירמיהו כ״ט:י׳) כי כה אמר ה' כי לפי מלאת לבבל ע' שנה אפקוד אתכם והקימותי לכם את דברי הטוב להשיב אתכם אל המקום הזה ואין ספק שאמר על פקידת בבל. אמנם אמרו אח"ז כי אנכי ידעתי את המחשבות אשר אני חושב עליכם נאם ה' מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקוה וקראתם אלי וגו'. ושאר הפסוקים שאח"ז מבואר נגלה הוא שלא נאמרו על פקידת בבל אלא להודיע שלא היתה הפקידה ההיא מכוונת לעצמה כי אם לתת להם הכנה והזדמנות לשישובו אליו כדי לקבץ נדחיהם אשר לא שבו בבית שני ואלה היו המחשבות שאמר שהוא חושב עליהם לטובה ולא לרעה לתת להם אחרית ותקוה שהיא הגאול' השלמה הנקראת אחרית הזעם ולכך אמר שם והלכתם והתפללתם אלי ר"ל שאחרי אותה הפקידה מבבל בהיותם בירושלם מקום התפלה ושער השמים יקראו אליו והתפללו לפניו ואין זה יעוד אלא צווי מצוה אותם שיעשו כן ויעדם שהוא ישמע אליהם ושאז ישיב את שבותם ויקבץ אותם מכל הגוים ומכל המקומות אשר נדחו שם. וא"א לפרש זה על פקידת בבל שכבר נעשתה אלא על מה שיהיה אח"ז בחזרת י' שבטים ובני יהודה שנתפזרו בשאר ארצות שמתוך אותה התחלה שיעשו בירושלם אותם השבים מבבל בפקידתם ישיב השם את שבותם ויקבצם על אדמת הקדש ותחזור הנבואה והשכינה ביניהם כימי קדם. אמנם בני יהודה לא עשו כן אמנם הוסיפו לחטא בזמן בית שני כי הם אחזו בידיהם עונות אבותיהם עבודת כוכבים גלוי עריות ושפיכות דמים גזל וחמס וחלול שבתות. ועם היות שלא היו עובדי כוכבים כבר נתחדשו ביניהם כת צדוק וביתוס ואפיקורסות והקראים ולכן לא זכו לחזור נבואה ביניהם ולא רוח הקדש ושאר הדברים הקדושים שלא חזרו בקהלם ולא לקבוץ אחיהם הגולים. אבל בהתחברות עונותיהם על עונות אבותיהם נתחייבו בגלות אחר לא כגלות בבל אלא יותר קשה ויותר ארוך הרבה מאד. ואחרי שידעת זה פקח עיניך וראה הכללים האלה נרמזים בדברי המוסר הזה איש לא נעדר כי הנה אחרי שיעד שישבו בבבל כ"כ שנים כמספר השמיטות שלא שמרו על הארץ אמר והנשארים בכם והבאתי מורך בלבבם בארצות אויביהם ר"ל שאותם שלא הלכו גולים לבבל אבל גלו לארצות רבות תהיה מארת השם בהם שיתחדש בהם רכות הלב מפחד החרב שיפחדו תמיד מפני אויביהם עד שמפני זה ירדוף אותם קול עלה נדף שמכהו הרוח ומוציא קול ומאותו קול ינוסו בחשבם שהוא חרב האויב הבא עליהם להרגם ולא די שינוסו אבל גם יפלו ואין רודף וכשלו איש באחיו וקרובו כמפני חרב ר"ל כמו שיכשלו מפני חרב האויב עם היות שרודף אין כלומר שאין רודף אותם אדם ובזה הדרך לא תהיה להם תקומה מפני אויביהם. ולרמוז שיהיה הגלות ההוא ארוך מאד ולא קצר כגלות בבל אמר ואבדתם בגוים ואכלה אתכם ארץ אויביכם. וזה במיני חלאים משונים ובאורך זמן גלותם. ואומר והנשארים בכם ימקו בעונם. להגיד שאותם שלא יעלו מגלות הראשון לירושלם בפקידה ההיא לא יעלה על לבם שלזמן מועט יעשה להם השם פקידה אחרת בארצותם לגוייהם כי שם ימקו בעונם כל הגולים הם ובניהם ובני בניהם לא בעבור השמיטות כי כבר שבתה הארץ בעבורם אבל ימקו בעונם שאחזו בהם גם בארצות אויביהם. ואף בעונות אבותם אתם ימקו ר"ל שגם כן ימקו בעבור העונות שעשו אבותיהם בהיותם בארץ קודם חרבן בית ראשון עבודת כוכבים ג"ע וש"ד ושאר העונות שהיו עושים שבעבור העונות הראשונים והאחרונים יבואו בגלות המר והארוך הזה. וימקו נאמר על כרת הגוף:
