מ"ג ויקרא כד יב
<< · מ"ג ויקרא כד · יב · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויניחהו במשמר לפרש להם על פי יהוה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיַּנִּיחֻהוּ בַּמִּשְׁמָר לִפְרֹשׁ לָהֶם עַל פִּי יְהוָה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיַּנִּיחֻ֖הוּ בַּמִּשְׁמָ֑ר לִפְרֹ֥שׁ לָהֶ֖ם עַל־פִּ֥י יְהֹוָֽה׃
תרגום
| אונקלוס: | וְאַסְרוּהִי בְּבֵית מַטְּרָא עַד דְּיִתְפָּרַשׁ לְהוֹן עַל גְּזֵירַת מֵימְרָא דַּייָ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | דֵין הוּא חַד מִן אַרְבַּעְתֵּי דִינִין דִי עֲלוּ קֳדָם משֶׁה נְבִיָיא וְדָן יַתְהוֹן עַל פּוּם מֵימְרָא דִלְעֵיל מִנְהוֹן דִינָא מָמוֹנָא וּמִנְהוֹן דִינָא נַפְשָׁתָא בְּדִינֵי מָמוֹנָא הֲוָה משֶׁה זָרִיז וּבְדִינֵי נַפְשָׁתָא הֲוָה מָתוּן וּבְאִילֵין אָמַר משֶׁה לָא שְׁמָעִית מִן בִּגְלַל לְמֵילְפָא רֵישֵׁי סַנְהֶדְרַיְיתָא דְיִשְרָאֵל דַעֲתִידִין לְמֵיקוּם בַּתְרֵיהּ דֶיֶהֱווֹן זְרִיזִין בְּדִינֵי מָמוֹנָא וּמְתוּנִין בְּדִינֵי נַפְשָׁתָא וְלָא יְבַהֲתוּן לְמִישְׁאֲלָא דִינָא דְמִתְקַשֵׁי לְהוֹן אֲרוּם משֶׁה רַבְּהוֹן דְיִשְרָאֵל צָרִיךְ דְיֵימַר לָא שְׁמָעִית בְּגִין כֵּן אַצְנָעוּ יָתֵיהּ בְּבֵית מַטְרָא עַד זְמַן דְיִתְפָּרֵשׁ לְהוֹן עַל גְזֵירַת מֵימְרָא דַיְיָ: |
| ירושלמי (קטעים): | דֵּין חָד מֵאַרְבַּע דִּינִין דִּי עֲלוּ לִקֳדָם משֶׁה רַבָּן בִּתְרֵין מִנְהוֹן הֲוָה משֶׁה מָתוּן וּבִתְרֵין מִנְהוֹן הֲוָה משֶׁה זָרִיז בִּמְחַרְפָא דְחָרַף שְׁמָא קַדִּישָׁא בְּגִידוּפִין וּבִמְקוֹשְׁשָׁא דְחָלִיל שַׁבְּתָא בִּזְדָנוּ הֲוָה משֶׁה מָתוּן בִּגְלַל דַּהֲוָה דִּינֵיהוֹן דִּינֵי נַפְשָׁן וּבִמְסַאֲבִין דְּלָא יְכִילוּ לְמֶעְבַּד פִּסְחָא בְּזִימְנֵיהּ וּבְגִין בְּנַת צְלָפְחָד הֲוָה משֶׁה זָרִיז מִן בִּגְלַל דַּהֲוָה דִּינֵיהוֹן דִּינֵי מָמוֹן וּבְאִילֵין אָמַר לָא שְׁמָעִית לְמַלְפָא דַּיָנֵי דַּעֲתִידִין לְמֵיקָם בָּתַר משֶׁה לְמִיהֲווֹן מְתִינִין בְּדִינֵי נַפְשָׁן וּזְרִיזִין בְּדִינֵי מָמוֹן דְּלָא יְבַהֲתוּן לְמֵימָר לָא שְׁמָעִינָן בְּרַם משֶׁה רַבָּן אָמַר לָא שְׁמָעִית וְאַצְנְעוּן בְּמַטָרָא יָתֵיהּ קֳדָם עַד לָא יִתְפְּרַשׁ לְהוֹן מִן קֳדָם יְיָ בְּאִילֵין דִּינֵי יִתְעֲבֵיד בֵּיהּ: |
רש"י (כל הפרק)
מדרש ספרא (כל הפרק)
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת אמור פרשה יד (עריכה)
[ה] "וינחהו במשמר"-- ולא הניחו המקושש עמו. ושניהם היו בפרק אחד. ויודעים היו במקושש שהוא חייב מיתה שנאמר "מחלליה מות יומת" אבל לא היו יודעין באיזה מיתה יומת שנאמר (במדבר טו, לד) "כי לא פורש מה יעשה לו". וכאן הוא אומר "לפרוש להם על פי ה' "-- מלמד שלא היו יודעים אם חייב מיתה אם לאו.