מ"ג ויקרא יד יב


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ולקח הכהן את הכבש האחד והקריב אתו לאשם ואת לג השמן והניף אתם תנופה לפני יהוה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד וְהִקְרִיב אֹתוֹ לְאָשָׁם וְאֶת לֹג הַשָּׁמֶן וְהֵנִיף אֹתָם תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהוָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְלָקַ֨ח הַכֹּהֵ֜ן אֶת־הַכֶּ֣בֶשׂ הָאֶחָ֗ד וְהִקְרִ֥יב אֹת֛וֹ לְאָשָׁ֖ם וְאֶת־לֹ֣ג הַשָּׁ֑מֶן וְהֵנִ֥יף אֹתָ֛ם תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְיִסַּב כָּהֲנָא יָת אִמְּרָא חַדָא וִיקָרֵיב יָתֵיהּ לַאֲשָׁמָא וְיָת לוֹגָא דְּמִשְׁחָא וִירִים יָתְהוֹן אֲרָמָא קֳדָם יְיָ׃
ירושלמי (יונתן):
וְיִסַב כַּהֲנָא יַת אִימְרָא חַד וִיקָרֵיב יָתֵיהּ לְקָרְבָּן אֲשָׁמָא וְיַת לוּגָא דְמִשְׁחָא וְיָרִים יַתְהוֹן אֲרָמָא קֳדָם יְיָ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והקריב אתו לאשם" - יקריבנו לתוך העזרה לשם אשם

"להניף" - שהוא טעון תנופה חי

"והניף אותם" - את האשם ואת הלוג

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

וְהִקְרִיב אֹתוֹ לְאָשָׁם – יַקְרִיבֶנּוּ לְתוֹךְ הָעֲזָרָה לְשֵׁם אָשָׁם.
וְהֵנִיף – שֶׁהוּא טָעוּן תְּנוּפָה חַי (מנחות ס"ב ע"ב).
וְהֵנִיף אֹתָם – אֶת הָאָשָׁם וְאֶת הַלֹּג (ספרא שם,ז; מנחות ס"א ע"א).

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והקריב אותו לאשם" כבר התבאר שענין האשם הוא על מעל בקדש כמו החטאת על חיוב כרת וכבר אמרו שהצרעת היא על לשון הרע ועל גסות הרוח ששניהם מעילה בקדש. כי אמנם לשון הרע עקרו בסתר כמעמיק מה' לסתיר עצה, כאמרם בברכות העובר עברה בסתר כאלו דוחק רגלי שכינה ועל המתגאה נאמר גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל. אמר הקב"ה זה גונב מלבושי אין אני והוא יכולים לעמוד בעולם אחד. וכבר ספר הכתוב על עזיהו באמרו ובחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל בה' אלהיו והצרעת זרחה במצחו:

מדרש ספרא (כל הפרק)(כל הפסוק)



[ז] "ולקח הכהן את הכבש האחד והקריב אתו לאשם"-- למדנו שהם טעונים תנופה כאחת. מנין אם הניף זה בפני עצמו וזה בפני עצמו יצא? ת"ל "אותו לאשם". יכול יניף ויחזור ויניף? ת"ל "והניף... תנופה"- לא תנופות.

"לפני ה'"-- במזרח

<< · מ"ג ויקרא · יד · יב · >>