מ"ג ויקרא יב ח


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואם לא תמצא ידה די שה ולקחה שתי תרים או שני בני יונה אחד לעלה ואחד לחטאת וכפר עליה הכהן וטהרה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאִם לֹא תִמְצָא יָדָהּ דֵּי שֶׂה וְלָקְחָה שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאִם־לֹ֨א תִמְצָ֣א יָדָהּ֮ דֵּ֣י שֶׂה֒ וְלָקְחָ֣ה שְׁתֵּֽי־תֹרִ֗ים א֤וֹ שְׁנֵי֙ בְּנֵ֣י יוֹנָ֔ה אֶחָ֥ד לְעֹלָ֖ה וְאֶחָ֣ד לְחַטָּ֑את וְכִפֶּ֥ר עָלֶ֛יהָ הַכֹּהֵ֖ן וְטָהֵֽרָה׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְאִם לָא תַשְׁכַּח יְדַהּ כְּמִסַּת אִמְּרָא וְתִסַּב ‏‏תְּרֵין שַׁפְנִינִין אוֹ תְּרֵין בְּנֵי יוֹנָה חַד לַעֲלָתָא וְחַד לְחַטָּתָא וִיכַפַּר עֲלַהּ כָּהֲנָא וְתִדְכֵּי׃
ירושלמי (יונתן):
וְאִין לָא הַשְׁכַּח יְדָהּ הֵי כְמִיסַת לְמִיתוֹיָיא אִימְרָא וְתִיסַב תְּרֵין שַׁפְנִינִין אוֹ תְרֵין גוֹזְלִין בְּנֵי יוֹנָן חַד לַעֲלָתָא וְחַד לְחַטָאתָא וִיכַפֵּר עֲלָהּ כַּהֲנָא וְתִידְכֵּי:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אחד לעולה ואחד לחטאת" - לא הקדימה הכתוב אלא למקראה אבל להקרבה חטאת קודם לעולה כך שנינו בזבחים בפ' כל התדיר (זבחים פט)

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת – לֹא הִקְדִּימָהּ הַכָּתוּב אֶלָּא לְמִקְרָאָהּ; אֲבָל לְהַקְרָבָה, חַטָּאת קוֹדֵם לְעוֹלָה. כָּךְ שָׁנִינוּ בִּזְבָחִים בְּפֶרֶק 'כָּל הַתָּדִיר' (דף צ' ע"א).

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וכפר עליה" כי כל ימי זוב טומאתה תהיינה כל מחשבותיה פונות אל עסקי כלי הזרע ופעולתם, ולא תהיה ראויה למקדש וקדשיו עד שתביא כפרתה ותפנה אל הקודש:

כלי יקר (כל הפרק)(כל הפסוק)

וכפר עליה הכהן וטהרה. כפרה זו היא על עון הקדום של חוה שגרם לה צער הלידה ומתוך צערה אולי הטיחה דברים כלפי מעלה לאמר א"כ למה זה אנכי הרה עמל ויסורין, וראיה ממ"ש וטהרה ממקור דמיה מן אותו מקור נפתח לחטאת ולנדה כי הוא גרם לה כל זה והיינו עון חוה כאמור, גם לשון דמיה כולל העון מלשון דמיהם בם (ויקרא כ, כז).

וי"א שכפרה זו על השבועה, שנשבעת שלא להזדקק לבעלה משעה שכורעת לילד (נדה לא, ב) לפיכך היולדת זכר מתחרטת מהרה מרוב שמחה ע"כ כפרתה ממהרת לבא אבל היולדת נקיבה מצטערת ואינה מתחרטת מהרה ע"כ כפרתה מתאחרת ואע"פ שאין השבועה חלה כלל דאל"כ איך מותרת לבעלה אחר ז' לזכר וי"ד לנקיבה בלא כפרה שהרי הבאת הכפרה אחר מ' לזכר ופ' לנקיבה, כי באמת אין כאן שבועה כי אין הדבר בידה שהרי היא משועבדת לבעלה ודומה למי שנשבע שאינו רוצה לפרוע חובו, מ"מ צריכה כפרה על שהוציאה מפיה השבועה והרהרה בלבה לקרא תגר על ה' מתוך צערה ע"כ קרבנה חטאת לכפר על חטא המעשה כי עקימת שפתיה חשוב כמעשה, ועולה על הרהור הלב, ויש כדמות רמז לזה ממ"ש וטהרה ממקור דמיה שאם נשבעה בכעסה ודאי רתיחת הדמים היה סבה לזה כי המה סבה לכל כעס וכל כעס מקורו מן הדמים ורתיחתן ע"כ אמר וטהרה ממקור דמיה.

מדרש ספרא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואם לא תמצא ידה די שה"-- אין אומרים לה ללוות ולא לעסוק באומנתה.
יש לה שה ואין לה צרכיו מנין?    תלמוד לומר "די שה".


[ב] "ולקחה שתי תרים או שני בני יונה"-- שניים היא מביאה ואין מביאה ג'.

  • והלא דין הוא! זו מביאה מהשג יד ומצורע מביא מהשג יד. מה מצורע מביא א' תחת א', אף זו תביא א' תחת א'!
  • או כלך לדרך זו: זו מביאה מהשג יד וטמא-מקדש מביא מהשג יד. מה טמא-מקדש מביא שתים תחת א', אף זו תביא שניים תחת אחד!
  • נראה למי דומה, דנים מחוסר כפורים ממחוסר כפורים, ואל יוכיח טמא מקדש שאינו מחוסר כפורים!
  • או כלך לדרך זו: דנים מי שאין-העני-שלו-מביא-בהמה ממי שאין-העני-שלו-מביא-בהמה, ואל יוכיח מצורע שהרי העני שלו מביא בהמה!
  • תלמוד לומר "ולקחה שתי תרים או שני בני יונה"-- שניים מביאה ואינה מביאה ג'.


[ג]

  • "אחד לעלה ואחד לחטאת" -- כל מקום שנתחלפה חטאת הקדים חטאת לעולה וכאן שנתחלפה עולה הקדים עולה לחטאת.
  • כל מקום שהיא באה על חטא הקדים חטאת לעולה, כאן שאינה באה על חטא הקדים עולה לחטאת.
  • כל מקום ששניים באים תחת חטאת הקדים חטאת לעולה, כאן שאין שנים באים תחת חטאת הקדים עולה לחטאת

דבר אחר: מה תלמוד לומר "אחד לעלה ואחד לחטאת"? לפי שנאמר (?, ?) "את האחד חטאת ואת האחד עולה"-- שאם הביאה חטאתה תחלה שתביא חטאתה ממין עולתה; מנין שאם הביאה עולתה תחלה שתביא חטאתה ממין עולתה?    תלמוד לומר "אחד לעולה ואחד לחטאת".


הביאה חטאתה תר ועולתה בן יונה -- תכפול ותביא עולתה תור. עולתה תור וחטאתה בן יונה -- תכפול ותביא עולתה בן יונה. בן עזאי אומר הולכים אחר הראשונה.


"אחד לעולה ואחד לחטאת וכפר"-- מלמד שהכפרה בחטאת.


"וטהרה"-- לאכל בזבחים.