מ"ג ויקרא טז כב


<< · מ"ג ויקרא · טז · כב · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ונשא השעיר עליו את כל עונתם אל ארץ גזרה ושלח את השעיר במדבר

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֺנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְנָשָׂ֨א הַשָּׂעִ֥יר עָלָ֛יו אֶת־כׇּל־עֲוֺנֹתָ֖ם אֶל־אֶ֣רֶץ גְּזֵרָ֑ה וְשִׁלַּ֥ח אֶת־הַשָּׂעִ֖יר בַּמִּדְבָּֽר׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וְיִטּוֹל צְפִירָא עֲלוֹהִי יָת כָּל חוֹבֵיהוֹן לַאֲרַע דְּלָא יָתְבָא וִישַׁלַּח יָת צְפִירָא בְּמַדְבְּרָא׃
ירושלמי (יונתן):
וִיסוֹבַר צְפִירָא עֲלוֹי יַת כָּל חוֹבֵיהוֹן לַאֲתַר צַדְיָא וְיִפְטוֹר גַבְרָא יַת צְפִירָא לְמַדְבְּרָא דְצוֹק וְיִסוֹק צְפִירָא עַל טַוְורַיָא דְבֵית חֲרוֹרֵי וְיַדְחִינֵיהּ רוּחַ זִיקָא מִן קֳדָם יְיָ וִימוּת:

כלי יקר

לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ונשא השעיר עליו את כל עונותם. דרשו רז"ל (בר"ר סה, טו) עונות תם זה יעקב איש תם, ובדין הוא כי כל המחטיא הרבים חטא הרבים תלוי בו וידוע שסמאל תמיד משתדל להחטיא את ישראל וכן עשו אדום כל מזימותם להחטיא את ישראל מצד ברכת והיה כאשר תריד ופרקת עלו (בראשית כז, מ) ע"כ ראוי לטעון עליו כל עונות בני תם לומר שיעקב מצדו תמים הוא עם ה' ואתה גרמת להם לחטוא, ע"כ תשא את חטאתם אל סמאל שרו של עשו שנקרא איש שעיר ושליחתו אל ארץ גזירה דומה ממש למה שנאמר (יואל ב, כ) ואת הצפוני ארחיק מעליכם והדחתיו אל ארץ ציה ושממה. ושלח אותו ביד איש עתי ארז"ל (מובא בחזקוני טז.כא) זה שהגיע עתו למות בזו השנה.

מדרש ספרא

לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[ט] "ונשא השעיר עליו"-- עליו הוא נושא ואין שאר שעירים עמו.

ועל מה שאר שעירים מכפרים? על טומאת מקדש וקדשיו. ואיזהו טומאת מקדש וקדשיו ששאר שעירים מכפרים עליה? שוגגים. מזידים בטומאת מקדש וקדשיו-- הרי הם בשעיר הפנימי.


[א] מכאן אמרו:

  • כל שיש בה ידיעה בתחלה ובסוף והעלם בינתים-- הרי זה בעולה ויורד.
  • יש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף-- שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים תולה עד שיודע לו ויביא בעולה ויורד.
  • [ב] אין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף-- שעיר הנעשה בחוץ ויום הכפורים מכפר שנאמר "מלבד חטאת הכפורים"-- על מה שזה מכפר, זה מכפר. מה הפנימי אינו מכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה אף החיצון לא יכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה.
  • [ג] ועל שאין בה ידיעה, לא בתחלה ולא בסוף-- שעירי רגלים ושעירי ראשי חדשים מכפרים, דברי ר' יהודה.   ר' שמעון אומר, שעירי רגלים מכפרים אבל לא שעירי ראשי חדשים מכפרים. ועל מה שעירי ראש חדש מכפרים? על טהור שאכל טמא.   ר' מאיר אומר כל השעירים כפרתן שוה על שטימא מקדש וקדשיו.

[ד] היה ר' שמעון אומר שעירי ראשי חדשים מכפרים על הטהור שאכל טמא, ושל רגלים מכפרים על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף, ושל יום הכפורים מכפרים על שאין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף.

[ה] אמרו לו, ומהו שיקרבו זה בזה? אמר להם, יקרבו. אמרו לו, הואיל ואין כפרת שוה איך הם קרבים?! אמר להם, כולם באים על טומאת מקדש וקדשיו לכפר.

[ו] ר' שמעון בן יהודה אומר משמו, שעירי ראשי חדשים מכפרים על טהור שאכל טמא. מוסיף עליהם של רגלים שהם מכפרים על טהור שאכל טמא ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף. מוסיף עליהם יום הכפורים שהם מכפרים על טהור שאכל טמא, ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף, ועל שאין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף.   [ז] אמרו לו, אומר היה שיקרבו זה בזה? אמר להם, הן. אמרו לו, אם כן יהיו של יום הכפורים קרבים לראשי חדשים אבל איך של ראשי חדשים קרבים ליום הכפורים לכפר כפרה שאינה שלהם?! אמר להם, כולם באים לכפר על טומאת מקדש וקדשיו.

  • [ח] ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים מכפר.
  • ועל שאר עבירות שבתורה, הקלות והחמורות, הזדונות והשגגות, הודע ולא הודע, עשה ולא תעשה, כריתות ומיתות בית דין-- שעיר המשתלח מכפר.


[א] "המדברה"(פסוק י), "המדברה" (פסוק כא), "המדבר" (פסוק כב)-- לרבות מדבר נוב וגבעון שילה ובית עולמים.

<< · מ"ג ויקרא · טז · כב · >>