פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות ויקרא


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואם נדר או נדבה זבח קרבנו ביום הקריבו את זבחו יאכל וממחרת והנותר ממנו יאכל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאִם נֶדֶר אוֹ נְדָבָה זֶבַח קָרְבָּנוֹ בְּיוֹם הַקְרִיבוֹ אֶת זִבְחוֹ יֵאָכֵל וּמִמָּחֳרָת וְהַנּוֹתָר מִמֶּנּוּ יֵאָכֵל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאִם־נֶ֣דֶר ׀ א֣וֹ נְדָבָ֗ה זֶ֚בַח קׇרְבָּנ֔וֹ בְּי֛וֹם הַקְרִיב֥וֹ אֶת־זִבְח֖וֹ יֵאָכֵ֑ל וּמִֽמׇּחֳרָ֔ת וְהַנּוֹתָ֥ר מִמֶּ֖נּוּ יֵאָכֵֽל׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְאִם נִדְרָא אוֹ נְדַבְתָּא נִכְסַת קוּרְבָּנֵיהּ בְּיוֹמָא דִּיקָרֵיב יָת נִכְסְתֵיהּ יִתְאֲכִיל וּבְיוֹמָא דְּבָתְרוֹהִי וּדְיִשְׁתְּאַר מִנֵּיהּ יִתְאֲכִיל׃
ירושלמי (יונתן):
וְאִם נִדְרָא אוֹ נְדַבְתָּא נִכְסַת קוּרְבָּנֵיהּ בְּיוֹמָא דְיַקְרֵיב יַת נִכְסְתֵיהּ יִתְאֲכֵיל וּבְיוֹם מָחֳרָן וּמַה דְמִשְׁתַּיֵיר מִנֵּיהּ יִתְאֲכֵיל בְּפַנְיָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואם נדר או נדבה" - שלא הביאה על הודאה של נס אינה טעונה לחם ונאכלת לב' ימים כמו שמפורש בענין

"וממחרת והנותר ממנו" - בראשון יאכל (ס"א והנותר ממנו יאכל) וי"ו זו יתירה היא ויש כמוה הרבה במקרא כגון ואלה בני צבעון ואיה וענה (בראשית לו) תת וקדש וצבא מרמס (דניאל ח, יג)

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וממחרת והנותר ממנו יאכל" - וא"ו יתרה היא זו ויש כמוהו הרבה במקרא כגון ואלה בני צבעון ואיה וענה (בראשית לו כד) וכן תת וקדש וצבא מרמס (דניאל ח יג) לשון רש"י וכן פירש ר"א ולפי דעתי ענין הכתוב הזה בעבור שאמר ביום הקריבו את זבחו יאכל וממחרת והיה במשמע שתהא מצוה שיאכל בשני ימים יאכל מקצתו ביום הראשון ויניח מקצתו למחר ולפיכך חזר לבאר והנותר ממנו בראשון יאכל וממחרת לא שישאיר ממנו בכונה ולא שיהא רשאי להניח כלו ליום המחרת אבל מצוה שיאכל ממנו בראשון והנותר במקרה יאכל במחרת הנזכר והענין הזה מדברי רבותינו למדנוהו אמרו בתורת כהנים (פרק יב יא יב) ביום הקריבו יאכל מצוה להאכל ממנו יום ראשון יכול כולו תלמוד לומר וממחרת יכול מצוה לאכלו בשני ימים תלמוד לומר והנותר אם הותיר הותיר אי והנותר יכול אם הותיר כולו לשני ימים יהא פסול תלמוד לומר יאכל אפילו כולו ואם תעשה הוא"ו יתרה גם כן יתפרש וממחרת הנותר ממנו יאכל לא שיותיר לדעת ולא ידעתי למה היתה הוא"ו בתת וקדש וצבא מרמס יתרה אצל רש"י כי ענין הכתוב שישאל עד מתי תת הפשע שומם ועד מתי קדש וצבא מרמס

מדרש ספרא (כל הפרק)(כל הפסוק)


[ו] "ואם נדר או נדבה זבח קרבנו" -- הרי זה בא ללמד על הנאכלים לשני ימים שנאכלים לשני ימים.

אין לי אלא שלמים; מנין לרבות את החגיגה?

  • ארבה את החגיגה הבאה בזמנה. מנין (חגיגה הבאה מחמת פסח) חגיגה הבאה תשלומין? שלמים הבאים בתוך המועד? שלמים הבאים לאחר המועד?
  • תלמוד לומר 'נדר' - "ואם נדר או נדבה".


[ז] מתוך שנאמר (דברים טז, ד) "ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר" -- למד על חגיגת י"ד שנאכלת לשני ימים ולילה אחד.

  • יכול ליום ולילה אחד?
  • תלמוד לומר "ביום הראשון לבקר"-- הרי בקר שני אמור.
  • או אינו אלא בקר ראשון [ו]מה אני מקיים חגיגה הנאכלים לשני ימים - חוץ מזו...
  • תלמוד לומר 'נדר' - "ואם נדר או נדבה".


[ח] ומנין לרבות את התמורות ואת הולדות?   תלמוד לומר "זבח".

מנין לרבות את בכור ואת המעשר?    תלמוד לומר "קרבנו".


[ט] "ביום הקריבו את זבחו יֵאָכֵל וממחרת" -- אין לי אלא אכילתן לשני ימים; מנין שאף תחלת זביחתן לא יהיה אלא על מנת להאכל לשני ימים?    תלמוד לומר (ויקרא יט, ה-ו) "וכי תזבחו זבח שלמים ליהו-ה...ביום זבחכם יֵאָכֵל וממחרת" - שאין תלמוד לומר - אלא אם אינו ענין לאכילה תנהו ענין לזביחה; שאף תחלת זביחתן לא תהיה אלא על מנת להאכל לשני ימים.

[י] אין לי אלא שלמים; מנין לכל הנאכלים לשני ימים שלא תהא זביחתן אלא על מנת להאכל לשני ימים?    תלמוד לומר "וכי תזבחו זבח שלמים"-- לרבות כל הנאכלים לשני ימים שלא תהא תחלת זביחתן אלא על מנת להאכל לשני ימים.


[יא] "ביום הקריבו את זבחו יֵאָכֵל"-- מצוה לאכל ממנו ביום הראשון.

יכול ליום אחד?    תלמוד לומר "וממחרת".

אי "ממחרת" יכול מצוה לאכלו לשני ימים?    תלמוד לומר "והנותר" -- אם הותיר, הותיר.

[יב] אי "והנותר", יכול אם הותירו כולו יהיה פסול?    תלמוד לומר "..יֵאָכֵל"-- ואפילו כולו.



<< · מ"ג ויקרא · ז · טז · >>