מ"ג ויקרא ז ו

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כל זכר בכהנים יאכלנו במקום קדוש יאכל קדש קדשים הוא

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כָּל זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכְלֶנּוּ בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ יֵאָכֵל קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כׇּל־זָכָ֥ר בַּכֹּהֲנִ֖ים יֹאכְלֶ֑נּוּ בְּמָק֤וֹם קָדוֹשׁ֙ יֵאָכֵ֔ל קֹ֥דֶשׁ קׇֽדָשִׁ֖ים הֽוּא׃

אונקלוס (תאג'):	כָּל דְּכוּרָא בְּכָהֲנַיָּא יֵיכְלִנֵּיהּ בַּאֲתַר קַדִּישׁ יִתְאֲכִיל קֹדֶשׁ קוּדְשִׁין הוּא׃
ירושלמי (יונתן):	כָּל דְכוּרָא בְּכַהֲנַיָא יֵיכְלוּנֵיהּ בַּאֲתַר קַדִישׁ יִתְאַכֵל קוֹדֶשׁ קוּדְשִׁין הוּא:

"קדש קדשים הוא" - בתורת כהנים (צו פרשה ה) הוא נדרש

קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא – בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים הוּא נִדְרָשׁ (ספרא פרשתא ה,ב).

[ט] "כל זכר"-- לרבות בעל מום.

למה?! אם לאכילה - כבר אמור! אם למחלוקת - כבר אמור! ואם בעלי מום קבועים - כבר אמורין! ואם בעלי מום עוברים - כבר אמורים!
אם כן למה נאמר "כל זכר"? לרבות בעל מום ממעי אמו.
שיכול אין לי אלא שנולד תמים ונעשה בעל מום; נולד בעל מום ממעי אמו מנין?
תלמוד לומר "כל זכר".

[י] "יאכלנו"-- כשר ולא פסול.

"קדש קדשים"-- לרבות זבחי שלמי צבור שלא יהיו נאכלים אלא לזכרי כהונה.

"הוּא"-- פרט לתודה ואיל נזיר.