מ"ג ויקרא ד כג
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה והביא את קרבנו שעיר עזים זכר תמים
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ שְׂעִיר עִזִּים זָכָר תָּמִים.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֽוֹ־הוֹדַ֤ע אֵלָיו֙ חַטָּאת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר חָטָ֖א בָּ֑הּ וְהֵבִ֧יא אֶת־קׇרְבָּנ֛וֹ שְׂעִ֥יר עִזִּ֖ים זָכָ֥ר תָּמִֽים׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | אוֹ אִתְיְדַע לֵיהּ חוֹבְתֵיהּ דְּחָב בַּהּ וְיַיְתֵי יָת קוּרְבָּנֵיהּ צְפִיר בַּר עִזִּין דְּכַר שְׁלִים׃ |
| ירושלמי (יונתן): | אוֹ אִשְׁתְּמוֹדַע לֵיהּ חוֹבְתֵיהּ דְחַב וְיַיְתֵי קוּרְבָּנֵיהּ צְפִיר בַּר עִזֵי דְכַר שְׁלִים: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
הוֹדַע אֵלָיו – כְּשֶׁחָטָא הָיָה סָבוּר שֶׁהוּא הֶתֵּר, וּלְאַחַר מִכָּאן נוֹדַע לוֹ שֶׁאִסּוּר הָיָה.
רשב"ם
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
[א] "הודע אליו"-- ולא שיודיעוהו אחרים (נ"א ולא שאמרו לו אחרים).
- אין לי אלא שאמרה לו שפחה;
- מנין אפילו אמרה לו אשה? --אוציא את שאמרה לו אשה, שאין אשה כשרה לעדות;
- מנין אפילו אמרו לו קרובים? --אוציא את שאמרו לו קרובים שאין כשרים להעיד בו;
- מנין אפילו אמר לו עד אחד? --אוציא את שאמר לו עד אחד שאין מחייבו אלא שבועה;
- מנין אפילו אמרו לו שנים?
- תלמוד לומר "הודע אליו"-- ולא שיודיעהו אחרים.
[ב] יכול אף על פי שאינו מכחיש? תלמוד לומר "או הודע אליו..והביא".
- אביא את שאמרו לו שנים -- שכן מחייבים אותו מיתה;
- מנין אפילו אמר לו עד אחד? --אביא את שאמר לו עד אחד שכן מחייבו שבועה;
- מנין אפילו אמר לו שנים קרובים? --אביא את שאמרו לו קרובים שכן כשרים להעיד במקום אחר;
- מנין אפילו אמר לו אשה? אפילו שפחה?
- תלמוד לומר "או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה והביא את קרבנו".
[ג] אמר ר' מאיר, אם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה, לא יביאוהו לידי קרבן הקל?! אמר לו ר' יהודה: איך אומרים לו "עמוד והתודה" והוא אומר "לא חטאתי"?!
אמר ר' שמעון אם אמר "מזיד אני" - פטור! [ד] ר' מאיר אומר אם אמר מתחלה "מזיד אני" -- שומעים לו. אבל אם היה דן עמהם כל היום ולבסוף אמר "מזיד אני" -- אין שומעים לו.
[ה] כיוצא בו אמר ר' מאיר: אמרו לו "נזיר אתה" ואמר "תנאי היה בלבי" -- שומעים לו. אבל אם היה מונען כל היום ובאחרונה אמר "תנאי היה בלבי" -- אין שומעים לו.
[ו] "אשר חטא בה" מה תלמוד לומר?
- מנין אתה אומר אשתו נדה ואחותו עמו בבית, שגג באחת מהן ואין ידוע באיזה מהן שגג;
- שבת ויום הכפורים ועשה מלאכה בין השמשות באחד מהן ואין ידוע באיזה מהן עשה;
- חלב ונותר לפניו ואכל אחד מהן ואין ידוע איזה מהן אכל --
ר' אליעזר מחייב חטאת, ור' יהושע פוטר.
[ז] אמר לו ר' אליעזר: ממה נפשך! אשתו נדה בעל-- חייב, אחותו בעל-- חייב! שבת חלל-- חייב, יום הכפורים חלל-- חייב! חלב אכל-- חייב, נותר אכל-- חייב!
אמר לו ר' יהושע "אשר חטא בה"-- למד שאין חייב עד שתתודע לו חטאתו.
[ח] אמר ר' יוסי: לא נחלקו על העושה מלאכה בין השמשות שפטור; שאני אומר מקצתה עשה היום ומקצתה עשה למחר. על מה נחלקו?
- על העושה מלאכה בתוך היום ואין (נ"א שאין) יודע אם בשבת עשה, אם ביום הכפורים עשה.
- או, על העושה מלאכה ואין יודע מעין איזו מלאכה עשה --
ר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר.
אמר ר' יהודה: פוטר היה ר' יהושע אף משום אשם תלוי.
[ט] ר' ישמעאל ור' שמעון שזורי אומרים לא נחלקו על דבר שהוא משם אחד שהוא חייב. על מה נחלקו? על דבר שהוא משום שני שמות; שר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר.
ר' יהודה אומר (נ"א ור' יהודה אומר) אף על דבר שהוא משם אחד היה ר' יהושע פוטרו. [י] כיצד?
- שתי נשיו נדות ושתי אחיותיו עמו בבית. נתכוין לבא על זו ובא על זו [-- חייב] (עי' במלבי"ם);
- תאנים וענבים לפניו. נתכוין ללקט תאנים ולקט ענבים; ענבים ולקט תאנים; שחורות ולקט לבנות; לבנות ולקט שחורות --
ר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר.
ותמיה אני, אם פוטר בה ר' יהושע אם כן למה נאמר "אשר חטא בה"? פרט למתעסק.
[א] "והביא"-- אף לאחר יום הכפורים.
"קרבנו" (ויקרא ד, כג)-- בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו
[ב] יכול לא יצא בקרבן אביו שהפריש מן הקלה לחמורה ומן החמורה לקלה; אבל יוצא בקרבן אביו שהפריש מן הקלה לקלה ומן החמורה לחמורה?... תלמוד לומר (שם ד, כח) "קרבנו"-- בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו.
[ג] יכול לא יצא בקרבן אביו בבהמה שהפריש מן הקלה לחמורה ומן החמורה לקלה ומן החמורה לחמורה ומן הקלה לקלה (שכן אינו מגלח על בהמת אביו)[1]; אבל יוצא בקרבן אביו במעות שהפריש מן הקלה לחמורה ומן החמורה לקלה ומן הקלה לקלה ומן החמורה לחמורה (שכן הוא מגלח על מעות אביו בזמן שהם סתומים ולא בזמן שהם מפורשים)?... תלמוד לומר (שם ד, לב) "קרבנו"-- בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו.
[ד] יכול לא יצא בקרבן אביו אבל יוצא בקרבן עצמו? תלמוד לומר (שם ד, כח) "על חטאתו"-- עד שיהיה קרבנו לשם חטאתו.
[ה] יכול לא יצא בקרבן עצמו בבהמה שהפריש מן הקלה לחמורה ומן החמורה לקלה ומן החמורה לחמורה ומן הקלה לקלה (שכן אם הפריש בהמה לחלב והביא לדם, לדם והביא לחלב - הרי לא מעל ולא כיפר); אבל יוצא במעות שהפריש לעצמו מן הקלה לקלה ומן החמורה לחמורה ומן החמורה לקלה ומן הקלה לחמורה (שכן אם הפריש לחלב והביא לדם, לדם והביא לחלב - הרי זה מעל וכיפר)?... תלמוד לומר (שם ד, כח)[2] "קרבנו..על חטאתו"-- עד שיהיה קרבנו לשם חטאתו.
[ו] "שְעִיר"-- ולא שעירה. "עזים"-- ולא חלופין.
- והלא דין הוא! ומה אם היחיד --שלא שוה קרבנו על כל המצות לקרבן יום הכפורים-- שוה קרבנו על כל המצות לקרבן מצוה יחידית, נשיא --ששוה קרבנו על כל המצות לקרבן יום הכפורים-- אינו דין שישוה קרבנו על כל המצות לקרבן מצוה יחידית?!
- משיח יוכיח! ששוה קרבנו על כל המצות לקרבן יום הכפורים ולא שוה קרבנו על כל המצות לקרבן מצוה יחידית!
- [ז] לא! אם אמרת במשיח -- שאין מביא זה וזה מן הצאן; תאמר בנשיא שמביא זה וזה מן הצאן! הואיל ומביא זה וזה מן הצאן-- ישוה קרבנו על כל המצות לקרבן מצוה יחידית!
- תלמוד לומר "שעיר"-- ולא שעירה, "עזים"-- ולא חלופים.
"זכר"-- ולא נקבה. "תמים"-- ולא בעל מום.
- ^ הוספת הסוגריים לאורך הפרשה כאן הוא תוספת שלי להקלת הקריאה - ויקיעורך
- ^ עי' במלבי"ם שמציע עוד פירוש, לפיה דורש מכפל "על חטאתו אשר חטא" בפרשה. וכן נצטרך להגיה כאן בספרא תלמוד לומר "על חטאתו אשר חטא". - ויקיעורך
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •