מ"ג ויקרא ד ג
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים ליהוה לחטאת
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים לַיהוָה לְחַטָּאת.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אִ֣ם הַכֹּהֵ֧ן הַמָּשִׁ֛יחַ יֶחֱטָ֖א לְאַשְׁמַ֣ת הָעָ֑ם וְהִקְרִ֡יב עַ֣ל חַטָּאתוֹ֩ אֲשֶׁ֨ר חָטָ֜א פַּ֣ר בֶּן־בָּקָ֥ר תָּמִ֛ים לַיהֹוָ֖ה לְחַטָּֽאת׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | אִם כָּהֲנָא רַבָּא יְחוּב לְחוֹבַת עַמָּא וִיקָרֵיב עַל חוֹבְתֵיהּ דְּחָב תּוֹר בַּר תּוֹרֵי שְׁלִים קֳדָם יְיָ לְחַטָּתָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | אִין כַּהֲנָא רַבָּא דְמִתְרַבֵּי בְּמִשְׁחָא יֵיחוּב בְּמִקְרְבֵיהּ קָרְבַּן חוֹבַת עַמָא דְלָא כְּהִילְכְתֵיהּ וְיִקְרַב בְּגִין חוֹבְתֵיהּ תּוֹר בַּר תּוֹרֵי שְׁלִים קֳדָם יְיָ לְחַטָאתָא: |
רש"י
מפרשי רש"י
[ד] הא כיצד זה פר בן שלש. והא דקאמר 'אפילו זקן', אינו רוצה לומר זקן לגמרי, דכבר מיעטנהו לזקן מדכתיב (לעיל א, י) "מןהצאן" (רש"י שם), אלא זקן דהכא שהוא יותר משלש שנים - ואינו זקן להיות נפסל משום זקנתו, דאין זקן פסול להקרבה אלא אם כן כחוש מפני זקנתו:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
פַּר – יָכוֹל זָקֵן? תַּלְמוּד לוֹמַר בֶּן. אִי בֶּן, יָכוֹל קָטָן? תַּלְמוּד לוֹמַר פַּר. הָא כֵּיצַד? זֶה פַּר בֶּן שָׁלֹשׁ (ספרא שם, פרק ג,א).
רשב"ם
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
לאשמת העם. לפי מנהג העם ודרכם שהם אשמים, ועל כן הוסיף לאשמת העם כדי להזהיר על התשובה ושלא יבוש החוטא לשוב מחטאו, וכן פירש הכתוב על אחת מכל אשר יעשה האדם לחטוא בהנה, כלומר ממה שהוא למוד לעשות ועלול אצל החטא ובא לומר שיקריב קרבנו ויתכפר לו, כי הוא אם רגיל לחטוא ודרכו בכך, וכן דרך העם באשמה ועון, דרך הש"י לכפר לו חטאו כי כן מדתו.
ומזה אמרו במדרש איכה (איכה ג) נחנו פשענו ומרינו כמדתנו אתה לא סלחת, כמדתך. שהרי מדתו של הקב"ה אפילו לרשע הגמור המרבה לחטוא הוא מרבה לסלוח אם ישוב. וזהו שהנביא מזהיר (ישעיה נה) יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו, ולשון רשע הוא המתגאה והכופר בעקר וחושב שאין אלהים בשמים ואין השגחה בארץ, וכענין שכתוב (תהלים י) רשע כגובה אפו בל ידרוש אין אלהים כל מזמותיו, ואעפ"כ כשהוא חוזר בתשובה הקב"ה מקבלו ואין צריך לומר שימצא סליחה במדת הרחמים כי אפילו במדת הדין ימצא סליחה, וזה שאמר (ישעיה נה) וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח, כלומר אפילו במדת הדין. וכן מצינו במזמור נאום פשע לרשע (תהלים לו) שכתוב שם ה' בהשמים חסדך, והמזמור ההוא מיוסד על מעשה הרשעים הכופרים, ולכך הזכיר שם מדת החסד לפי שחסדו של הקב"ה מתפרסם בעמים בסליחת הרשעים, ומפני שהזכיר כי החסד בשמים על כן הוסיף אות הה"א כי הה"א צורת פתח והיא רמז לעוה"ז, וכדי ללמד שאפילו בארץ בעוה"ז שנברא בה"א ימצא פתח פתוח לתשובה, אפילו הרשע המוחלט ימשיך הקב"ה חסדו אליו אם ירצה לשוב.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
[א] 'נפש...בני ישראל'-- הרי צבור כיחיד; מה יחיד אינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, אף צבור לא יביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.
- [ב] הלא דין הוא! מה אם היחיד --שהוא מביא על שגגת המעשה-- אינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, צבור --שאינו מביא על שגגת המעשה-- אינו דין שלא יביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת?!
- לא! אם אמרת ביחיד -- שאינו מביא חטאת על לא הודע! תאמר בצבור שהוא מביא חטאת על לא הודע?!
- משיח יוכיח! שהוא מביא חטאת על לא הודע ואינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.
- [ג] לא! אם אמרת במשיח -- שאינו מביא חטאת על לא הודע במזבח החיצון! תאמר בצבור שהוא מביא חטאת על לא הודע במזבח החיצון?! הואיל והוא מביא חטאת על לא הודע על מזבח החיצון-- יביא על דבר שזדונו כרת ועל דבר שאין זדונו כרת!...
- תלמוד לומר 'נפש...בני ישראל'-- הרי צבור כיחיד; מה יחיד אינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, אף צבור לא יביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.
[ד] הוא הדין למשיח.
- הלא דין הוא! מה אם היחיד --שהוא מביא על שגגת המעשה-- אינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, משיח --שאינו מביא על שגגת המעשה-- אינו דין שלא יביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת?!
- לא! אם אמרת ביחיד -- שאינו מביא חטאת על לא הודע! תאמר במשיח שהוא מביא חטאת על לא הודע?!
- צבור יוכיח! שהוא מביא חטאת על לא הודע ואינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.
- [ה] לא! אם אמרת בצבור -- שאינו מביא אשם ודאי! תאמר במשיח שהוא מביא אשם ודאי?!
- נשיא יוכיח! שהוא מביא אשם ודאי ואינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.
- לא! אם אמרת בנשיא -- שאין מביא חטאת על לא הודע! תאמר במשיח שהוא מביא חטאת על לא הודע?! הואיל והוא מביא חטאת על לא הודע-- יביא על דבר שזדונו כרת ועל דבר שאין זדונו כרת!...
- תלמוד לומר "נפש...אם הכהן המשיח.."-- הרי המשיח כיחיד; מה יחיד אינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, אף משיח לא יביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.
[ו] 'משיח' - יכול זה המלך? תלמוד לומר "הכהן". אי 'כהן' יכול המרובה בבגדים? תלמוד לומר 'משיח'.
אי 'משיח' יכול אף משיח מלחמה? תלמוד לומר "המשיח"-- שאין על גביו משיח.
'משיח יחטא' מה תלמוד לומר? שיכול יביא על הקודמות...
- ודין הוא! מה אם הנשיא --שהוא מביא על שגגת המעשה-- אינו מביא על הקודמות, משיח --שאינו מביא על שגגת המעשה-- אינו דין שלא יביא על הקודמות?!
- לא! אם אמרת בנשיא -- שאינו מביא חטאתו משעבר! תאמר במשיח שהוא מביא חטאתו משעבר?! הואיל והוא מביא חטאתו משעבר-- יכול יביא על הקודמות!...
- תלמוד לומר 'משיח יחטא'-- כשיחטא והוא משיח, לא כשיחטא ועודנו הדיוט.
[ז] ר' שמעון אומר: אם נודע לו עד שלא נתמנה ואחר כך נתמנה-- חייב; ואם משנתמנה נודע לו-- פטור.
'משיח יחטא' - יכול גזירה [עליו שיחטא]? תלמוד לומר "אם..יחטא"-- כשיחטא.
[א] "לאשמת העם"-- הרי משיח כצבור; מה צבור אינו מביא אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה, אף משיח לא יביא אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה.
- הלא דין הוא! צבור מוצא מכלל היחיד ומשיח מוצא מכלל היחיד; מה צבור אינו מביא אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה, אף משיח לא יביא אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה!
- [ב] או כלך לדרך זו! נשיא מוצא מכלל היחיד ומשיח מוצא מכלל היחיד; מה נשיא מביא על שגגת המעשה, אף משיח יביא על שגגת המעשה!
• [ג] נראה למי דומה. אם דומה לצבור נלמדנו מן הצבור ואם דומה לנשיא נלמדנו מן הנשיא:
- צבור בפר ואינו מביא אשם תלוי, ומשיח בפר ואינו מביא אשם תלוי; מה צבור אינו מביא אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה, אף משיח-- לא יביא אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה!
- [ד] או כלך לדרך זה! נשיא מביא שעירה לעכו"ם ומביא אשם ודאי, ומשיח מביא שעירה לעכו"ם ומביא אשם ודאי; מה נשיא מביא על שגגת המעשה, אף משיח-- יביא על שגגת המעשה!
- תלמוד לומר "לאשמת העם"-- הרי משיח כצבור; ומה הצבור אינו מביא אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה, אף משיח-- לא יביא אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה.
[ה] אי מה צבור אם הורו ועשו אחרים על פיהם חייבים, יכול אף משיח אם הורה ועשו אחרים על פיו יהיה חייב? תלמוד לומר "והקריב על חטאתו אשר חטא"-- על מה שחטא הוא מביא ואינו מביא על מה שחטאו אחרים.
[ו] "והקריב על חטאתו"-- מלמד שהוא מביא על חטאתו משעבר.
- שיכול, הלא דין הוא! מה אם הנשיא --שהוא מביא על שגגת המעשה-- אינו מביא על חטאתו משעבר, משיח --שאינו מביא על שגגת המעשה-- אינו דין שלא יביא חטאתו משעבר?!
- תלמוד לומר "והקריב על חטאתו"-- מלמד שהוא מביא על חטאתו משעבר.
[ז] יכול חטא עם הצבור יביא פר לעצמו?...
- ודין הוא! נשיא מוצא מכלל היחיד (ס"א הצבור, וכן בהמשך) ומשיח מוצא מכלל היחיד; מה נשיא חטא לעצמו - מביא לעצמו, חטא עם הצבור - מתכפר לו עם הצבור; אף משיח חטא לעצמו - מביא לעצמו; חטא עם הצבור - מתכפר לו עם הצבור!
- [ח] לא! אם אמרת בנשיא -- שמתכפר לו עם הצבור ביום הכפורים! תאמר במשיח שאין מתכפר לו עם הצבור ביום הכפורים?! הואיל ואין מתכפר לו עם הצבור ביום הכפורים-- יביא פר לעצמו!
- תלמוד לומר "אשר חטא". הא כיצד? חטא לעצמו-- מביא לעצמו; חטא עם הצבור-- מתכפר לו עם הצבור.
[א] "פר..."-- יכול זקן? תלמוד לומר "..בן". אי "בן" יכול קטן? תלמוד לומר "פר..". הא כיצד? --בן שלש כדברי חכמים.
ר' מאיר אומר אף בני ארבע ובני חמש כשרים אלא שאין מביאים זקנים מפני הכבוד.
[ב] ר' יוסי הגלילי אומר מה תלמוד לומר (במדבר ח, ח): "וּפַר שֵׁנִי בֶן בָּקָר תִּקַּח לְחַטָּאת"?
- אם ללמד שהן שְנַים -- והלא כבר נאמר (במדבר ח, יב): "וַעֲשֵׂה אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה לַיהו-ה" !
- אם כן למה נאמר "ופר שני בן בקר תקח לחטאת"? --בן שתי שנים.
[ג] רבי אומר מה תלמוד לומר (במדבר ח, ח): "וּפַר שֵׁנִי בֶן בָּקָר תִּקַּח לְחַטָּאת"
- אם ללמד שהן שְנַים -- והלא כבר נאמר (במדבר ח, יב): "וַעֲשֵׂה אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה לַיהו-ה"!
- אם כן למה נאמר "ופר שני בן בקר תקח לחטאת"?
- אלא לפי שנאמר "ועשה את האחד חטאת ואת האחד עֹלה לשם", יכול תקדם חטאת לעולה בכל מקום ובכל מעשיה?... תלמוד לומר "ופר שני בן בקר תקח לחטאת".
אי "ופר שני...תקח לחטאת" יכול תקדם עולה לחטאת בכל מעשיה?... תלמוד לומר "ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה לשם".
הא כיצד? --דם חטאת קודם לדם עולה מפני שהוא מרצה; איברי עולה קודמים לאימורי חטאת מפני שהן כליל לאישים.
[ד] ר' שמעון אומר מה תלמוד לומר (במדבר ח, ח): "וּפַר שֵׁנִי בֶן בָּקָר תִּקַּח לְחַטָּאת"
- אם ללמד שהן שְנַים -- והלא כבר נאמר (במדבר ח, יב): "וַעֲשֵׂה אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה לַיהו-ה"!
- אם כן למה נאמר "ופר שני בן בקר תקח לחטאת"?
- שיכול שתהא נאכלת חטאת זו?
- תלמוד לומר "ופר שני"-- שני לעולה. מה עולה לא נאכלת אף חטאת זו לא נאכלת.
[ה] כיוצא בו אמר ר' יוסי: (עזרא ח, לה): "הַבָּאִים מֵהַשְּׁבִי בְנֵי הַגּוֹלָה הִקְרִיבוּ עֹלוֹת לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל פָּרִים שְׁנֵים עָשָׂר עַל כָּל יִשְׂרָאֵל אֵילִים תִּשְׁעִים וְשִׁשָּׁה כְּבָשִׂים שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה צְפִירֵי חַטָּאת שְׁנֵים עָשָׂר הַכֹּל עוֹלָה ליהו"ה" -- אפשר חטאת עולה?! אלא מה עולה לא נאכלת, אף חטאת-- לא נאכלת.
ר' יהודה אומר, על עכו"ם הביאום.
[ו] ר' שמעון אומר:
- כל מקום שנאמר "עגל" בתורה סתם-- בן שנה; שנאמר (ויקרא ט, ג) "ועגל וכבש בני שנה".
- "...בן בקר"-- בן שתי שנים; שנאמר (ויקרא ט, ב) "קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה תמימם"-- אף בשָנִים.
- "פר" סתם-- בן שלש. אף בני ארבע ובני חמש כשרים אלא שאין מביאים זקנים מפני הכבוד.