פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות ויקרא


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
דבר אל בני ישראל לאמר נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות יהוה אשר לא תעשינה ועשה מאחת מהנה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה מִכֹּל מִצְו‍ֹת יְהוָה אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְעָשָׂה מֵאַחַת מֵהֵנָּה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֮ לֵאמֹר֒ נֶ֗פֶשׁ כִּֽי־תֶחֱטָ֤א בִשְׁגָגָה֙ מִכֹּל֙ מִצְוֺ֣ת יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁ֖ר לֹ֣א תֵעָשֶׂ֑ינָה וְעָשָׂ֕ה מֵאַחַ֖ת מֵהֵֽנָּה׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
מַלֵּיל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמֵימַר אֲנָשׁ אֲרֵי יְחוּב בְּשָׁלוּ מִכֹּל פִּקּוֹדַיָּא דַּייָ דְּלָא כָשְׁרִין לְאִתְעֲבָדָא וְיַעֲבֵיד מִן חַד מִנְּהוֹן׃
ירושלמי (יונתן):
מַלֵיל עִם בְּנֵי יִשְרָאֵל לְמֵימַר בַּר נַשׁ אֲרוּם יֵיחוֹב בְּשָׁלוּ מִכָּל פִּקוּדַיָא דַיְיָ דְלָא כַשְׁרִין לְאִתְעֲבָדָא וְיַעֲבֵד מִן חַד מִנְהוֹן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מכל מצות ה'" - פי' רבותינו אין חטאת באה אלא על דבר שזדונו לאו וכרת ושגגתו חטאת (כריתות כג)

"מאחת מהנה" - ממקצת אחת מהן כגון הכותב בשבת שם משמעון נח מנחור דן מדנייאל

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"נפש כי תחטא בשגגה" - בעבור היות המחשבה בנפש והיא השוגגת הזכיר כאן נפש וטעם הקרבנות על הנפש השוגגת מפני שכל העונות יולידו גנאי בנפש והם מום בה ולא תזכה להקביל פני יוצרה רק בהיותה טהורה מכל חטא ולולי זה היו טפשי העמים זוכים לבא לפניו ולכן הנפש השוגגת תקריב קרבן שתזכה לקרבה אל האלהים אשר נתנה ובעבור זה גם כן הזכיר נפש ורבותינו דרשו (ת"כ כאן) נפש לרבות הגרים והעבדים ולא הזכיר בחטאת כהן המשיח "וכפר עליו ונסלח לו" כאשר הזכיר בשאר החוטאים בקהל ובנשיא ובהדיוט אולי לרוב מעלתו לא יתכפר ונסלח לו לגמרי עד שיתפלל ויתחנן לאלהיו כי מלאך ה' צבאות הוא וצריך להיותו נקי וטהר ידים ולא הזכיר כאן בפרים הנשרפים בהקטרת האמורים "ריח ניחוח" ולא "אשה לה'" והטעם בעבור היות מהם חלק בחוץ איננו לאשה לה' ובשעיר הנשיא הזכיר כפרה ולא הזכיר "אשה ריח ניחוח לה'" (במדבר כח ח) בעבור היות הקרבן שעיר ובחטאת היחיד הזכיר "לריח ניחוח לה'" ולא הזכיר "אשה" כי בידוע שהוא אשה כי הכונה כולה באשה לה' והמשכיל יבין

מדרש ספרא (כל הפרק)(כל הפסוק)


[א] "נפש כי תחטא"-- בני ישראל מביאים חטאת ואין עובדי כוכבים מביאים חטאת; ואין צריך לומר מצוה שלא נצטוו עליהם בני נח אלא אף מצוה שנצטוו עליהם בני נח-- אין מביאים עליהם חטאת.

"בני ישראל"-- אין לי אלא בני ישראל; ומנין לרבות את הגרים ואת העבדים? תלמוד לומר "נפש".


[ב] "כי תחטא בשגגה"-- על השגגה הוא מביא ואינו מביא על הזדון.

  • הלא דין הוא! מה אם עבודת כוכבים החמורה-- לא עשה בה את הזדון כשגגה, מצות הקלות-- אינו דין שלא נעשה בהן את הזדון כשגגה?!
  • הין! אם הונח זדונה של עבודת כוכבים ליום הכפורים שהוא חמורה, יונח זדונם של מצות ליום הכפורים שהן קלות?! אלא יביא חטאת ויכפר מיד!
  • תלמוד לומר "כי תחטא בשגגה"-- על השגגה הוא מביא ואינו מביא על הזדון.


[ג] קל וחומר מעתה לעבודת כוכבים!

  • מה אם מצות הקלות-- הונח זדונם ליום הכפורים, עבודת כוכבים החמורה-- אינו דין שיונח זדונה ליום הכפורים?!
  • הין! אם הֵקַלְתָ במצות הקלות נקל בעבודת כוכבים החמורה?! אלא יביא חטאת מיד ותתלה לו עד יום הכפורים!...
  • תלמוד לומר-- "בשגגה" במצות (ויקרא ד, ב), "בשגגה" בעבודת כוכבים (במדבר טו, כד).


[ד] מה תלמוד לומר "בשגגה" (ויקרא ד, כב) בשעיר ומה תלמוד לומר "בשגגה" (ויקרא ד, כז) בשעירה?   לפי שיש בשעיר מה שאין בשעירה ובשעירה מה שאין בשעיר:

  • שעיר נתרבה בצבור ושעירה לא נתרבתה בצבור;
  • שעירה נתרבתה בעבודת כוכבים ושעיר לא נתרבה בעבודת כוכבים;

הא לפי שיש בשעיר בה שאין בשעירה ובשעירה מה שאין בשעיר - צריך לומר "בשגגה" בשעיר וצריך לומר "בשגגה" בשעירה.


[ה] "מצות השם"-- ולא מצות המלך ולא מצות בית דין.

"מכל מצות השם"-- ולא כל מצות ה'; פרט לשמיעת קול ולביטוי שפתים ולטומאת מקדש וקדשיו.


[ו] "מצות השם.."-- שומע אני עשה ולא תעשה;    תלמוד לומר "..אשר לא תעשינה"(1) (ויקרא ד, ב).
אוציא מצות עשה הקלה ולא אוציא מצות עשה החמורה?...    תלמוד לומר(2) (ויקרא ד, יג) "אשר לא תעשינה".
אוציא את מצוה עשה שאין חייבים עליהן כרת ולא אוציא את הפסח ואת המילה שחייבים עליהם כרת?...   תלמוד לומר(3) (ויקרא ד, כג) "אשר לא תעשינה".
אוציא את הפסח שאין תדיר ולא אוציא את המילה שהיא תדירה?...   תלמוד לומר(4) (ויקרא ד, כז) "אשר לא תעשינה".
או יכול שאני מוציא את מצות עשה שבנדה?...   תלמוד לומר "מכל מצות השם"-- ריבה.

  • מה ראית להוציא את כל המצות ולהביא מצות עשה שבנדה, אחר שריבה הכתוב ומיעט?
  • מפני מה אני מוציא את כל המצות -- שאין בהם בלא תעשה; ומביא את מצות עשה שבנדה -- שיש בה לא תעשה.


[ז] "אשר לא תעשינה"-- יכול דברים שזדונם כרת ודברים שאין זדונם כרת?...    תלמוד לומר (במדבר טו, כט) "תורה אחת יהיה לכם לָעֹשֶׂה בשגגה"-- הרי כל העושה בשגגה כעבודת כוכבים. מה עבודת כוכבים מיוחדת-- מעשה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת, אף כל מעשה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת.

  • [ח] או דבר שאתה למדו בדרך אחת אתה לומדו בכל דרכים שיש בו!  ומה עבודת כוכבים מיוחדת-- (א)שמשנאסרה לא הותרה, (ב)ולא הותרה מכללה, (ג)וחייבים עליה מיתת בית דין, (ד)ואיסורה נוהג בבני נח כישראל - אף אני איני מרבה אלא כיוצא בה!  
  • ומה אני מרבה?  ‏[1]את (1a)משכב זכור (1b)והבהמה; שמשנאסרו לא הותרו, ולא הותרו מכללן, וחייבים עליהם מיתת בית דין, ואיסורן נוהג בבני נח כישראל.
    • ( אלא שיש בזכור מה שאין בבהמה ובבהמה מה שאין בזכור:
הזכור - בין במינו בין שלא במינו אסור, והבהמה - במינה מותרת ושלא במינה אסורה;
הזכור - לא עשה בו את הקטן כגדול, והבהמה - עשה בה את הקטנה כגדולה. )
  • [ט] וכשהוא אומר "מכל מצות השם"-- (2a)לרבות את האם ואת אשת האב ואת הכלה -- שהן בסקילה כעבודת אלילים. ומוסף עליהם (2b)בתו ובת בתו ובת בנו.
  • [י] וכשהוא אומר "מכל מצות השם"-- (3a)לרבות בת אשתו ובת בתה ובת בנה, שמשנאסרו לא הותרו כעבודת כוכבים. ומוסף עליהם (3b)חמותו ואם חמותו ואם חמיו.
  • [יא] וכשהוא אומר "מכל מצות השם"-- (4a)לרבות נערה המאורסה (4b)והמחלל את השבת(3).
    • ( אלא שיש בנערה המאורסה מה שאין בשבת ובשבת מה שאין בנערה המאורסה:
נערה המאורסה יש לה היתר, והשבת אין לה היתר;
השבת הותרה מכללה, נערה המאורסה לא הותרה מכללה.)
  • [יב] וכשהוא אומר "מכל מצות השם"-- (5a)לרבות אשת איש (5b)והנדה;
    • ( אלא שיש באשת איש מה שאין בנדה ובנדה מה שאין באשת איש:
אשת איש חייבין עליה מיתת בית דין, והנדה אין חייבים עליה מיתת בית דין;
אשת איש מותרת לבעלה, והנדה אסורה לכל אדם.)
  • [יג] וכשהוא אומר "מכל מצות השם"-- (6a)לרבות אשת אחיו (6b)ואשת-אחי-אביו.
    • (אלא שיש באשת אחיו מה שאין באשת-אחי-אביו, ובאשת-אחי-אביו מה שאין באשת אחיו:
אשת אחיו, אם יש לו בנים-- אסורה, אין לו בנים-- מותרת; ואשת-אחי-אביו, בין שיש לו בנים בין שאין לו בנים-- אסורה.
אשת אחיו-- עשה בה אח מן האם כאח מן האב, ואשת-אחי-אביו-- לא עשה בה אח מן האם כאח מן האב.)
  • [יד] וכשהוא אומר "מכל מצות השם"-- (7a)לרבות [אשת אחיו מאמו] ("אחותו ואחות אביו ואחות אמו" לא גרסינן - מלבי"ם) שאין לה היתר כעכו"ם.
  • וכשהוא אומר "מכל מצות השם"-- (7b)לרבות אחות אשתו.


פרק א

[א] אחר שריבינו דברים שהן כעכו"ם ודברים שאינם כעכו"ם -- למה נאמר עכו"ם מעתה?    אלא מה עכו"ם מיוחדת מעשה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת, אף כל מעשה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת.

  • [ב] או מה עכו"ם מיוחדת שחייבים עליה מיתת בית דין, אף אינו מרבה אלא מחויבים מיתת בית דין! הא מה אני מרבה? את המקלל אביו ואמו, המסית והמדיח, והמכשף, ונביא שקר, ועדים זוממין...    תלמוד לומר "ועשה"-- יצאו אלו שאין בם מעשה.
  • [ג] אוציא את אלו שאין בם מעשה ולא אוציא את המכה אביו ואמו, וגונב נפש מישראל, וזקן ממרא על פי בית דין, ובן סורר ומורה, והרוצח?...   תלמוד לומר (במדבר טו, כט-ל) "תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה..."-- הרי כל העושה בשגגה כעכו"ם; מה עכו"ם מיוחדת-- מעשה שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת, אף כל מעשה שחייבים על זדונה כרת ושגגתה חטאת.


[ד] "ועשה אחת" (ויקרא ד, כב)-- יכול עד שיכתב את כל השם? עד שיארג את כל הבגד? עד שיעשה את כל הנפה?  תלמוד לומר (ויקרא ד, ב) "מאחת".    אי "מאחת", יכול אפילו כתב אות אחת? אפילו ארג חוט אחד? אפילו עשה בית אחד בנפה וכברה? תלמוד לומר "ועשה אחת".
הא כיצד? עד שיכתב שם קטן משם גדול-- "שמ" מ-"שמעון" ומ-"שמואל", ו"נח" מ-"נחור", ו"דנ" מ-"דניאל", ו"גד" מ-"גדיאל".

[ה] ר' יהודה אומר אפילו כתב שתי אותיות והן שם אחד-- חייב; כגון "שש" "תת" "רר" "גג" "חח".

אמר ר' יוסי, וכי משום כותב הוא חייב?! והלא אינו חייב אלא משום רושם -- שהן רושמין על קרשי המשכן לידע איזהו בן זוגו; לפיכך, אם שרט שריטה אחת על שני נסרין או שני שריטות על נסר אחד-- חייב.

[ו] ר' שמעון אומר "ועשה אחת"-- יכול עד שיכתב את כל השם? עד שיארג את כל הבגד? עד שיעשה את כל הנפה? תלמוד לומר "מאחת".   אי "מאחת", יכול אפילו כתב אות אחת? אפילו ארג חוט אחת? אפילו עשה בית אחד בנפה וכברה? תלמוד לומר "ועשה אחת".  הא כיצד? עד שיעשה מלאכה שכיוצא בה מתקיימת.


ר' יוסי אומר: 'ועשה אחת ועשה הנה'-- פעמים שהוא חייב אחת על כולם ופעמים שהוא חייב על כל אחת ואחת.

[ז] הא כיצד?

  • מי שאינו יודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, אף על פי שמעין אבות מלאכות עשה-- אינו חייב אלא חטאת אחת כל ימיו.
  • והיודע עיקר שבת וטעה ואמר "אין זו שבת; אין זו שבת" ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה-- חייב על כל שבת ושבת.
  • והיודע שהוא שבת וטעה ואמר "אין זו מלאכה; אין זו מלאכה" ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה
    • אם מעין אבות מלאכות עשה-- חייב על כל מלאכה ומלאכה
    • ואם מעין מלאכה אחת-- חייב על כל העלם והעלם.


[ח] אמר ר' עקיבא, שאלתי את רבן גמליאל ואת ר' יהושע באוטליס (ס"א באטליז) של אמאום שהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של רבן גמליאל: הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו בהעלם אחד מהו? חייב אחת על כולם או אחת על כל אחת ואחת?   אמרו לו: לא שמענו. אבל שמענו בבא על חמש נשים נדות בהעלם אחד שהוא חייב על כל אחת ואחת ורואים אנו שהדברים קל וחומר.


[ט] ועוד שאלן רבי עקיבא: אבר המדולדל בבהמה מהו?    אמרו לו: לא שמענו. אבל שמענו באבר המדולדל באדם שהוא טהור. וכך היו מוכי שחין שבירושלים עושין; הולך לו ערב פסח אצל הרופא, וחותכו עד שהוא מניח בו כשערה, ותוחבו בסירה ונמשך ממנו, והלה עושה פסחו והרופא עושה פסחו. ורואים אנו שהדברים קל וחומר.


[י] ועוד שאלן רבי עקיבא: השוחט חמשה זבחים בחוץ בהעלם אחד מהו? חייב אחת על כולם או אחת על כל אחת ואחת?  אמרו לו: לא שמענו.   אמר ר' יהושע שמעתי באוכל מזֶבַח אחד בחמשה תמחוין בהעלם אחד שהוא חייב על כל אחת ואחת משום מעילה; ורואה אני שהדברים קל וחומר.   [יא] אמר ר' שמעון: וכי מה ראיה האוכל לשוחט?! אלא כך שאלן: באוכל נותר מחמשה זבחים בהעלם אחד מהו? חייב אחת על כולן או אחת על כל אחת ואחת?  אמרו לו: לא שמענו.   אמר ר' יהושע שמעתי באוכל מזֶבַח אחד בחמשה תמחוין בהעלם אחד שהוא חייב על כל אחת ואחת משום מעילה; ורואה אני שהדברים קל וחומר.

[יב] אמר ר' עקיבא: אם הלכה, נקבל. ואם לדין, יש תשובה!  אמרו לו: השב!    אמר להם, לא אם אמרת במעילה --(א)שעשה בה את המאכיל כאוכל ואת המהנה כנהנה (ב)צירף את המעילה לזמן המרובה; תאמר בנותר שאין בו אחת מכל אלו?!


[יג] אמר רבי עקיבא: שאלתי את ר' אליעזר, העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחד, מהו? חייב אחת על כולם או אחת על כל אחת ואחת?
אמר לי, חייב על כל אחת ואחת מקל וחומר: מה אם הנדה --שאין בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה-- חייב על כל אחת ואחת, שבת --שיש בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה-- אינו דין שיהיה חייב על כל אחת ואחת?!
אמרתי לו, לא! אם אמרת בנדה -- שיש בה שתי אזהרות שהוא מוזהר על הנדה והנדה מוזהרת עליו, תאמר בשבת שאין בה אלא אזהרה אחת!?
אמר לי, הבא על הקטנות יוכיח! שאין בהן אלא אזהרה אחת וחייב על כל אחת ואחת!
אמרתי לו, לא! אם אמרת בבא על הקטנות -- שאף על פי שאין בהן עכשיו, יש בהן לאחר זמן; תאמר בשבת -- שאין בה לא עכשיו ולא לאחר זמן!?
אמר לי, הבא על הבהמה יוכיח!
אמרתי (ס"א ואמרתי) לו, הבהמה כשבת (./!)‏[2]

  1. ^ עי' במלבי"ם שהספרא מונה כאן סך הכל שבע זוגות של מצות הנדרשין מג' פעמים "מכל מצוֹת" ופעם א' "אחת ממצוֹת...", הכתובים בפרשה כאן. והוספתי מספרי הזוגות בתקוה להקלת הקריאה - ויקיעורך
  2. ^ פליגי בגמרא איך לפרש תשובה זו. אם הינה הודאה לדברי ר' אליעזר שאכן בהמה הינה השוואה טובה לשבת (ואם כן, ראוי לפסק כאן נקודה בסוף המשפט-- "הבהמה כשבת(.)"); או שלא קבלה מיניה וכונת המלים בסימן קריאה-- "הבהמה כשבת(!)", שניתן גם כן לשאול האיבעיא אצל בהמה!

<< · מ"ג ויקרא · ד · ב · >>