דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •
וידבר ה' וגו' נפש כי תחטא וגו' עד אשר נשיא יחטא. הנה באו בכל זה הסדר ארבעה דבורים. הדבור הא' נזכרו ונצטוו בו כל מצות העולות עולות הבקר ועולת הכבשים ועולת העזים ועולת העוף. והמנחות שהיו ג"כ עולות שמפני היות כל אלה קרבנות נדבה ועולות כליל לגבוה נכללו כלם בדבור הראשון ההוא. והדבור השני הוא זה (בפרשה זו) וידבר ה' אל משה וגו' נפש כי תחטא בשגגה. ונכללו בו דיני החטאות שהם הקרבנות הבאות בדרך חובה ועשה הכתוב בהם ד' חלוקות כפי מדרגות החוטאים והשוגגים. הא' אם הכהן המשיח יחטא. והב' אם כל עדת ישראל ישגו. והג' אשר נשיא יחטא. והד' אם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ וצוה שיקריב מן הכבשים ומן העזים. וכן אם חטא בהיותו עד ולא העיד ונשא עונו. או אם תגע בדבר טמא. או בטומאת אדם או נפש אשר תבטא בשפתים להיותו שוגג באחד מכל אלה שיביא כבשה או שעירה ואם לא תגיע ידו שיביא שתי תורים או שני בני יונה. ואם לא תשיג ידו גם לזה יביא עשירי' האיפה סולת לחטאת. שכל אלה הדינים מהחטאות נכללו בדבור השני הזה. ואמנם שני הדבורים האחרים הג' והד' נתיחדו לאשמות רוצה לומר הדבור הג' לאשם מעילות ולאשם תלוי ויוכללו אלו בדבור הג' ההוא במה שאינם דיני ממונות. והדבור הד' נתיחד לאשם גזלות שהם דיני ממונות. הרי לך הסבה למה היו הדבורים בכל המצות האלו ד' ולא עוד והותרה בזה השאלה הי"ז. וראוי היה שיהיה זכרון הקרבנות שזכרה תורה באותו אופן שזכרתם רוצה לומר העולה ראשונה ואחריה המנחה ואחריה השלמים והחטאת באחרונה לפי שמדתו של הקב"ה היא לפתוח במדה טובה ואחריה במדת פורענות כמו שצונו בסוטה (פ' נשא) ואם לא שכב איש אותך ואם לא שטית טומאה תחת אישך הנקי וגו' ואת כי שטית תחת אישך וכי נטמאת וגו' וכן בברכות והקללות שבפרשיות היו בתחלה הברכות ואח"כ הקללות כן בסדר הזה זכר ראשונה קרבנות הנדבה שהם העולות והמנחה והשלמים שהיו באים על צד אהבת נדבה עבודת אהבה. ואח"כ זכר קרבנות חובה שהם החטאות ואשמות למיניהם שבאים על צד עבודת היראה. ולכן כשישבחו הנביאים קרבנות ישראל יזכרו העולות לא זולתם כמו שאמר (תהילים נ״א:כ״א) אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל כי היה רצון השם שכל קרבנות ישראל יהיו עולות ולא יצטרכו להביא חטאות ואשמות כלל וכן יעד לעתיד לבא שלא נחטא ולא נצטרך להביא חטאות ואשמות אלא עולות כמו שאמר (ישעיה נ"ה) והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי כי לא ירצה השם אלא בעולות ובזבחי צדק שהם השלמים ואתה תראה שדין הכהן המשיח וקרבנו כשיחטא הוא שוה לדין הקהל כשיחטא כי בכ"ג חייב שיהיה הקרבן פר חטאת ושיובא מדמו פנימה להזות שבע פעמים את פני פרוכת הקדש וגם כן על קרנות מזבח הקטורת אשר באהל מועד וכל שאר דם הפר ישפוך אל יסוד מזבת העולה והקטיר האמורים ובשר הפר ועורו וכל אשר בו ישרוף מחוץ למחנה. והדין הזה בעצמו הוא בחטאת הקהל. והסבה בזה היא כמו שזכרתי בהקדמה שחטא כהן גדול היה כחטא הקהל כי כמו שהיה חטאת הכהן משוח מפני שבשוגג התיר את האסור מכל מצות ה' אשר לא תעשנה והם הכריתות הנזכרים בתורה והתיר את העם שיעשו דבר שזדונו כרת בהיותו שוגג בחשבו שהיה מותר. ככה היה חטאת הקהל בזה האופן עצמו כי הנה שם הקהל בכאן נאמר על הסנהדרין כמו שאומר ונעלם דבר מעיני הקהל. ואם שגו הסנהדרין והורו את העם היתר בדבר אסור שזדונו כרת והעם חטאו בפעל על פיהם היה חטאם שוה בשוה לחטא הכהן גדול כי כלם שגו והורו דבר שלא כהלכה וכלם הם מנהיגי העם ולומדיו וחטאו בהוראתם והחטיאו את הרבים ולהיות חטאם בזה שוה היה ענשם גם כן שוה בהביאם קרבן פר בן בקר כמו שכתוב בפרשה האמנם נכתבו בשתי פרשיות ולא נכללו בפרשה אחת לפי שרצה יתברך להיישיר את הדרך לחטאים כדי שישובו בתשובה. ובעבור שהחוטאים הם אם יחיד אם צבור רצה השם לפרסם שהכהן המשיח שהוא בחכמה ובלמוד ובהוראה היחיד הגדול שבאומה והצבור שהם כלל האומה קבוץ חוטאים רבים יזכרו וישובו אל ה'. ויקריבו לפניו כופר נפשם ופדיון גופם כדי שיקחו מהם ראיה כל החוטאים יחיד יהיה או צבור ומפני זה צוה השם שיהיו חטאותיהם פרים למה שיש בהגשת הפרים לעזרה ובשחיטתם והקרבתם המיה גדולה והרגשה עצומה. וכדי להוסיף פרסומם צוה לשרפם מחוץ למחנה כי בזה ירגישו הכל אנשים ונשים וטף שהכ"ג או הקהל בכללו חטאו ושבו אל השם והביאו כפרתם ולזה נכתבו שתי החטאות האלה בשתי הפרשיות האלה כדי שתכפל קריאתן פעמים כי רצתה להשמיעם איך ראוי שיתנהגו ביחיד והצבור ודומה לזה אמרו בפ' קמא ממסכת ע"א (דף ד') א"ר יהושע בן לוי לא עשו ישראל את העגל אלא כדי לתת פתחון פה לבעלי תשובה שנא' מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי ולשמור את כל מצותי והיינו דאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי לא היה דוד ראוי לאותו מעשה ולא היו ישראל ראויים לאותו מעשה. לא היה דוד ראוי לאותו מעשה דכתיב לבי חלל בקרבי. ולא היו ישראל ראויים לאותו מעשה דכתיב מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי ולא עשו אלא לומר לך שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל דוד שהיה יחיד ועשה תשובה אף אתה עשה תשובה. ואם חטא צבור אומרים לו לכו אצל צבור שחטאו ועשו תשובה אף אתם עשו תשובה. וצריכא דאי אשמעי' יחיד משום דלא מפרסם חטאיה אבל צבור דמפרסם חטאיה אימא לא צריכא. ואי כתב רחמנא צבור דנפישי ברחמי אבל יחיד אימא לא צריכא והיינו דא"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן מאי דכתיב נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על שהקים עולה של תשובה ע"כ. ומטעם הספור הזה הנכבד הנזכר נכפל בשתי הפרשיות האלה להזכיר שם הפר פעמים רבות. והקריב על חטאתו אשר חטא והביא את הפר וסמך את ידו על ראש הפר ושחט את הפר ולקח הכהן המשיח מדם הפר ואת כל דם הפר ואת כל חלב פר החטאת ואת עור הפר והוציא את כל הפר. וכן בפ' השנית כפל זכר הפר פעמים רבות והותרה במה שפירשתי בזה השאלה הי"ח והשאלה הי"ט. ואפשר לומר עוד בזה שהיה פר חטאת הכהן גדול ופר חטאת הקהל לרמוז על מעשה העגל שאהרן כהן גדול שלא במתכוין חטא במעשה העגל וישראל חטאו בו ג"כ בסבתו. ומפני זה היה חטאת הכהן גדול בהיותו שוגג באחד ממצות ה' אשר לא תעשינה פר בן בקר לרמוז שהיתה השגגה הזאת כשגגה ההיא אשר יצאה מלפני אהרן הכהן ולכך צוה להקטיר על המזבח השם חלבו ודמו של הפר לרמוז על כוונת אהרן ופנימיות לבו נפשו ודמו ומחשבותיו המיוחסות לכליות שלא היו מרוחקים מהש"י אבל תמיד היתה כונתו דבוקה בו. כמו שקרבי הפר ההוא היו נגשים על מזבח הקדש. אמנם עורו ופרשו שהוא רמז לגוף המעשה שעשה הכהן הגדול ולעצם החטא אשר חטא עם היותו בשוגג ולא במזיד צוה שישרפו מחוץ למחנה כדבר נתעב וכן היה חטאת הקהל רומז למה שחטאו ישראל בעגל כי הם לא כוונו לעבוד ע"א חלילה כמו שפירשתי שם אלא לעשות מנהיג במקום משה שיהיה טלסם ירד עליו השפע מן הכוכבים ולכן כפי כונתם נקרבו אימורי הפר שלהם על גבי המזבח ובבחינת המעשה שהיה מגונה ורע נשרף גופו מחוץ למחנה. ולהיות חטאת הכהן חמור מפני שהחטיא את הרבים אמר הכתוב אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם שחטאו היה סבה שיחטא העם על פיו ושגגת למוד עולה זדון וכן הענין בסנהדרין כשיחטאו בשגגה שהם יביאו את העם לחטא. ולכן לעונש שלא נזהרו ולא עיינו בדבר כראוי עד שבאו לטעות בו בשוגג יביאו מממונם פר לחטאת ויסמכו ידיהם עליו ויתודו את חטאתם ואת חטאת הקהל כי היה ענין פר הסנהדרין כפר חטא הכהן המשיח והתבונן אמרו ולקח הכהן המשיח שהוא בחשיבותו לעצמו מביא את הדם לפני לפנים ומזה בעצמו פעמים על פני הפרוכת כמו שעושה ביום הכפורים וכן יזה מהדם על מזבח הזהב. והנה לא אמר בחטאת הכהן המשיח וכפר עליו ונסלח לו כאשר הזכיר בקהל ובנשיא ובהדיוט. לא מפני שלרוב מעלתו לא יתכפר ונסלח לו בקרבנו כמו שכתב הרמב"ן כי אין דבר עומד בפני התשובה אלא מפני ששני הפרים האלה מהכ"ג והסנהדרין באים בכונה אחת ולכן רצה השם לערב את שניהם ולהזכיר סליחה אחת בשניהם יחד ולזה אמר בפר העלם הצבור ועשה לפר (בפרשה זו) כאשר עשה לפר החטאת וכפר עליהם הכהן ונסלח להם ואין פי' מלת להם לכל הנכללים בקהל אלא לכהן גדול ולקהל אשר בשתי הפרשיות שיכפר ויסלח לכל אחד מהם בקרבנו. ומפני זה נאמרה הסליחה זו משונה מכל הסליחות שבקרבנות החטאות שבכלם הסליחה נאמרת בסוף הענין כלו אחרי תשלום מעשה הקרבן וכאן נאמרה קודם והוציא את הפר כדי לסמוך אותה לענין שני הפרים שהזכיר. ואמר ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת כן יעשה לו הרי שהזכיר שני הפרים פר כהן משיח ופר הצבור ועל שניהם אמר וכפר עליהם הכהן ונסלח להם רוצה לומר לכהן משוח ולקהל. והותרה בזה השאלה העשרים. ואתה תראה שנזכרו אלו הד' חלוקים בחטאות כנגד ד' כתרי ישראל ששנינו (אבות פ' ד') ר' שמעון אומר ג' כתרים הם כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות וכתר שם טוב עולה על גביהם כי הנה אמרו אם הכהן המשיח יחטא כנגד כתר כהונה שנתקלקל. ואמר ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל כנגד כתר תורה שנתקלקל וכמו שפירש"י אלו הסנהדרין ונעלם דבר שטעו להורות באחד מכל כריתות שבתורה שהוא מותר ועשו על פיהם הצבור. ואמרו אשר נשיא יחטא הוא כנגד כתר מלכות שנתקלקל כי הנשיא בכאן הוא המלך. ואמר ואם נפש אחת תחטא מעם הארץ כנגד כתר שם טוב שנתקלקל שקודם לזה היה לו כתר שם טוב שלא חטא ועתה נתקלקל כתרו. ואמר והקריבו הקהל פר בן בקר לחטאת ולא אמר תמים לפי שלהיות שני הפרים הנשרפים באים על כוונה אחת להיישיר היחיד והרבים לשוב בתשובה לכן הספיק שיאמר תמים באחד מהם ולא הוצרך לאמרו בשני כי יגיד עליו רעו. וגם זה נכלל באמרו ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת רוצה לומר שיהיה תמים גם כן כמוהו והנה זכר ראשונה כהן משוח ואח"כ הקהל משום קשט את עצמך ואח"כ קשט את אחרים כי מפני שהיה הכהן גדול בתוך העם כמלאך ה' צבאות ועיני כל ישראל עליו להורות להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון ראוי שיחפש דבריו הכהן המשיח וכן הסנהדרין להיותם המנהיגים והמקשטים את אחרים וכן אמר משה לאהרן ביום השמיני למלואים (פ' שמיני) קרב אל המזבח ועשה את חטאתך ואת עולתך וכפר בעדך ובעד העם ועשה את קרבן העם וכפר בעדם כאשר צוה ה'. רוצה לומר שיקשט אהרן תחלה את עצמו בכפרה ואח"כ יקשט ישראל:
