מ"ג הושע יד ח
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ישבו ישבי בצלו יחיו דגן ויפרחו כגפן זכרו כיין לבנון
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יָשֻׁבוּ יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ יְחַיּוּ דָגָן וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנוֹן.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
יָשֻׁ֙בוּ֙ יֹשְׁבֵ֣י בְצִלּ֔וֹ יְחַיּ֥וּ דָגָ֖ן וְיִפְרְח֣וּ כַגָּ֑פֶן זִכְר֖וֹ כְּיֵ֥ין לְבָנֽוֹן׃
תרגום יונתן
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"זכרו" - זכרון שמו יהיה כיין הגדל בלבנון המוזכר לשבח
"ויפרחו" - ירבו פרחים
"יחיו דגן" - יחיו את עצמם בנחת ועדן כדגן המחיה את הבריות
"ישובו יושבי בצלו" - אלו שישובו ויחסו בצלו של מקום יהיה בשובה ונחת
מצודת ציון
"ישובו" - ענין ההשקט ומרגוע כמו בשובה ונחת (שם ל)
"יחיו" - ענין השבת הנפש מן החולשה ודומה לו עד חיותם (יהושע ה)
"דגן" - כדגן ותחסר כ"ף הדמיון וכן ייטיב גהה (משלי יז) ומשפטו כגההמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
"ויפרחו כגפן" המתפשט למרחוק כי ירבו ויפרו שמה ויעשו פרי ותנובה.
"זכרו", ר"ל זכרו של לבנון יהיה "כיין לבנון", שגם אלה שלא ישובו לישב בצל הלבנון ולדור בא"י יזכרו תמיד בהלבנון כמו שזוכרים את היין של לבנון הטוב מאד ולא ימוש זכרונו מלב השותהו, כן יזכרו ההר הטוב והלבנון בכל תפלותיהם ויעלו את ירושלים על ראש שמחתם:
ביאור המילות
"יחיו דגן". כמו היחיו את האבנים מערמות העפר (נחמיה ג'):