מ"ג הושע יג ב
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ועתה יוספו לחטא ויעשו להם מסכה מכספם כתבונם עצבים מעשה חרשים כלה להם הם אמרים זבחי אדם עגלים ישקון
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְעַתָּה יוֹסִפוּ לַחֲטֹא וַיַּעְשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה מִכַּסְפָּם כִּתְבוּנָם עֲצַבִּים מַעֲשֵׂה חָרָשִׁים כֻּלֹּה לָהֶם הֵם אֹמְרִים זֹבְחֵי אָדָם עֲגָלִים יִשָּׁקוּן.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְעַתָּ֣ה ׀ יוֹסִ֣פוּ לַחֲטֹ֗א וַיַּעֲשׂ֣וּ לָהֶם֩ מַסֵּכָ֨ה מִכַּסְפָּ֤ם כִּתְבוּנָם֙ עֲצַבִּ֔ים מַעֲשֵׂ֥ה חָרָשִׁ֖ים כֻּלֹּ֑ה לָהֶם֙ הֵ֣ם אֹמְרִ֔ים זֹבְחֵ֣י אָדָ֔ם עֲגָלִ֖ים יִשָּׁקֽוּן׃
תרגום יונתן
רש"י
"כתבונם" - כתבניתם
"זובחי אדם עגלים ישקון" - לומדי המולך אומרים לישראל מי שזובח בנו לעכו"ם כדאי הוא להיות נושק העגל שהרי דורון חביב הקריב לו כך פירשו רבותינו בסנהדרין ומיושב הוא על לשון המקרא יותר מתרגום של יונתןמצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"מסכה" - פסל הנעשה ביציקת המתכת וכן אלהי מסכה (שמות לד)
"כתבונם" - כמו כתבניתם והוא ענין דמות כמו תבנית זכר (דברים ד)
"עצבים" - כן יקראו העכו"ם
"חרשים" - אומנים
"ישקון" - מלשון נשיקה
מצודת דוד
"להם וגו'" - על העגלים היו אומרים מי שמנשק אותם שכרו הרבה מאד כאלו היה זובח לו בן אדם שהוא אצלם הגדולה שבעבודות ולכן עשה כ"א בביתו שיהא מצוי לו לנשקו בכל עת
"מעשה חרשים כלה" - כל מעשה המסכה היה מעשה חרשים להדמות להעגלים של ירבעם
"ועתה" - בני הדור הזה הוסיפו לחטוא ולא הספיק להם עגלי הזהב שעשה ירבעם כי עוד עשו לעצמם כ"א בביתו עשה מסכה מכספם כדמות העצבים שעשה ירבעםמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
"עצבים". יוסיף לצייר במליצתו נשגבות מצייר "שהעצבים" הם "מעשה חרשים כולה", ר"ל שהעצבים נעשו במלאכת חרש וחושב עד שיש להם פה לדבר, ומצייר כי "עצבים להם אומרים" העצבים מדברים, והם אומרים אל העם שבאים לישק אותם ולכבדם, יאמרו העצבים אליהם, ""זובחי אדם עגלים ישקון"?" אלה שזבחו אדם, היינו שרצחו את המלך על שעבד את העגלים, איך הם עצמם ישקון את העגלים? הלא אחר שבאתם לישק את העגלים מבואר כי זבחתם אדם ורצחתם בחנם?:
ביאור המילות