ספורנו/דברים/כ

אעריכה

"כי תצא למלחמה" לחוצה לארץ שבמלחמת מצוה לא היו שם שבים מעורכי המלחמה אלא אפי' חתן מחדרו וכלה מחופתה (פ"ק סוטה):


העריכה

"פן ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו" שמא יש עליו עבירה שבשבילה יענש בזה העונש המבואר בתוכחות ויזיק לאחיו שיניא את לבם וזולתו:


טעריכה

"ופקדו שרי צבאות" אחרי חזרת החוזרים שמא יפקדו לשר צבא אחד מהחוזרים וימס לבב כל צכאו כאמרו הך הכפתור וירעשו הספים:


טועריכה

"הרחוקות ממך מאד" הרחוקות מן המקום אשר בו מחנה ישראל עתה כי גבול ישראל שם רחוק מכל צד:


יטעריכה

"לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן" לא תשחית את העץ כדי לנדוח עליו גרזן משחית בלבד שלא לצורך אלא להזיק לבני העיר: " כי ממנו תאכל" כי אמנם כריתת העצים דרך השחתה בלבד יעשהו הצבא להזיק כאשר לא יהיה בטוח לנצח ולשבת בארץ אבל אתה הבטוח לכבוש את הארץ ולשבת בה אין לך להשחית עץ מאכל: " כי ממנו תאכל" שתכבוש הארץ בלי ספק ותאכל ממנו כשלא תשחיתהו: " כי האדם עץ השדה" כי האמנם עץ השדה האדם ראוי לבא מפניך בגללו העיר במצור למסור את עצמם בידך מכח מצור וכיון שאינו כן בזה גם שראוי להזיק ליושבי העיר בכלי מלחמה כמו בסוללות וזולתם להביא העיר במצור. הנה בהיות שלא תשיג זה בהשחתת האילנות אין ראוי להשחיתם כמו שראוי שתשחית האדם יושבי העיר: " לבא מפניך במצור" כדי שתבא בשביל זה העיר מפניך במצור באופן שימסרו את עצמם בידך:


כעריכה

"רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא" אע"פ שיהיה ממין עצי מאכל כשתדע שהוא זקן או מקולקל באופן שאינו עושה פרי שיהי' ראוי שיטרח האדם בענינו אותו תשחית: