מ"ג דברים כז טו

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה תועבת יהוה מעשה ידי חרש ושם בסתר וענו כל העם ואמרו אמן

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה תּוֹעֲבַת יְהוָה מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ וְשָׂם בַּסָּתֶר וְעָנוּ כָל הָעָם וְאָמְרוּ אָמֵן.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אָר֣וּר הָאִ֡ישׁ אֲשֶׁ֣ר יַעֲשֶׂה֩ פֶ֨סֶל וּמַסֵּכָ֜ה תּוֹעֲבַ֣ת יְהֹוָ֗ה מַעֲשֵׂ֛ה יְדֵ֥י חָרָ֖שׁ וְשָׂ֣ם בַּסָּ֑תֶר וְעָנ֧וּ כׇל־הָעָ֛ם וְאָמְר֖וּ אָמֵֽן׃

תרגום

אונקלוס (תאג'):	לִיט גּוּבְרָא דְּיַעֲבֵיד צֵילַם וּמַתְּכָא מְרַחַק קֳדָם יְיָ עוֹבָד יְדֵי אוּמָּנָא וִישַׁוֵּי בְּסִתְרָא וְיָתִיבוּן כָּל עַמָּא וְיֵימְרוּן אָמֵן׃
ירושלמי (יונתן):	שִׁיתָּא שִׁבְטִין קָמוּ עַל טַוְורָא דִגְרִיזִים וְשִׁיתָּא עַל טַוְורָא דְעֵיבָל וַאֲרוֹנָא וְכַהֲנַיָא וְלֵיוָאֵי בִּמְצִיעָא מְבָרְכַיָא הֲווֹן הָפְכִין אַפֵּיהוֹן כֻּלוֹ קֳבֵיל טַוְורָא דִגְרִיזִים וְאָמְרִין בְּרִיךְ יֶהֱוֵי גַבְרָא דְלָא יֶעֱבַד צְלַם וְצוּרָה וְכָל דְמוּ מַה דִמְרַחֵק קֳדָם יְיָ עוֹבַד יְדֵי אוּמַן וְלָא יְשַׁוֵי בְטוּמְרָא מְלַטְטַיָא הֲווֹן הָפְכִין אַפֵּיהוֹן כֻּלוֹ קֳבֵיל טַוְורָא דְעֵיבָל וְאָמְרִין לִיט יֶהֱוֵי גַבְרָא דְיַעֲבֵיד צְלַם וְצוּרָה וְכָל דְמוּ מַה דִמְרַחֵק קֳדָם יְיָ עוֹבַד יְדֵי אוּמַן וְשַׁוֵי בְטוּמְרָא הֲווֹן עַנְיַין כּוּלְהוֹן כַּחֲדָא וְאָמְרִין אָמֵן:
ירושלמי (קטעים):	אֲשִׁיתָא שִׁבְטִין יְקוּמוּן לְהוֹן עַל טוֹרָא דִגְרִיזִים וְאַשִׁיתָא שִׁבְטִין יְקוּמוּן עַל טוּרָא דְעֵיבָל וַאֲרוֹנָא וְכַהֲנַיָא וְלֵיוָאֵי יְהִיבִין בִּמְצִיעָא וְכָל יִשְרָאֵל מִן כָּא וּמִן כָּא הָפְכִין אַפֵּיהוֹן לְקֳבֵיל טוּרָא דִגְרִיזִים וּפָתְחוּ הוּמְהוֹם (י"ג פּוּמְהוֹם) בִּבְרָכָה בְּרִיךְ יֶהֱוֵי גַבְרָא דְלָא עֲבַד צְלָם וְצוּרָה וְכָל דְמוּ מַה דְסָנֵי וּמְרַחֵק קֳדָם יְיָ עוֹבַד יְדֵי בַּר נְשָׁא וּדְלָא יְשַׁוֵי בְּטוּמְרַיָא וּמְלַטְטַיָא הֲווֹן הָפְכִין אַפֵּיהוֹן לְקֳבֵל טוּרָא דְעֵיבָל וַאֲמַר לִיט יֶהֱוֵי גַבְרָא דִי יַעֲבֵד צְלָם וְצוּרָה וְכָל דְמוּ מַה דְסָנֵי וּמְרַחֵק קֳדָם יְיָ עוֹבַד יְדֵי בַּר נַשׁ וְדִי יְשַׁוֵי בְּטוּמְרָא וַהֲוַון כָּל עַמָא עַנְיַין אִלֵין וְאִילֵין וְאָמְרִין אָמֵן:

רשב"ם

עריכה

• לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק •

ושם בסתר: כל הארורים שנים עשר כנגד שנים עשר שבטים וכולם עבירות שרגילים להיות בסתר הם כמו שאפרש בכולם חוץ משנים שרגילים להיות פעמים בגלוי ופעמים בסתר, והן ע"ז ומכה רעהו, ולכך פירש בשניהם בסתר שעל עבירות שבגלוי לא באו לקלל, כי בית דין יענשוהו על הגלויות כמו שכתב בסוף כל הקללות הנסתרות לה' אלקינו הוא יקח נקמה מן הנסתרות שהרי נתקללו בשם הקב"ה, אבל הנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת, מלקות סקילה שריפה הרג וחנק, הלא תראה אין כתוב כאן ארור שוכב עם אשת רעהו כי מה לו ליכנס בבית אחרים ואל יליזו עליו, מקלה אביו במקום בית גידולו, אין אחרים רגילין שם, וכן משיג גבול בגנבה הוא עושה, שאם יראה ימחה בידו וכן משגה עור ומטה משפט כל אילו דברי סתר, שכב עם אשת אביו זהו במקום שהוא גדל שם ואין רואה, עם כל בהמה אין זה כי אם בסתר, וכן אחותו חתנתו האם רגילה בבית בתה:

רבינו בחיי בן אשר

עריכה

• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •

ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה. דרשו רז"ל ארור משעת עשיה, וכן כתיב (דברים ט) ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל, משעת עשיה קם ליה בחטא.

ושם בסתר. עד שיעשה לה דברים שבסתר, מכאן אמרו רז"ל עבודה זרה של ישראל אינה אסורה אלא משתעבד ושל נכרי אסורה מיד, שנאמר (דברים ז) פסילי אלהיהם, משעה שפסלו נעשה אלוה ואע"פ שעדיין לא עבדו. וי"א עברות אלו הזכיר בתחלתן ענין עבודה זרה, לפי ששקולה כנגד כל התורה כלה. ואחריו מקלה אביו ואמו, לפי ששלשתן שותפין ביצירה, ולכך הזהיר בכבוד שלשתן. ומה שיחד הכתוב י"א עברות הללו לפי שהן המחייבות עונש גלות, ולכך פרט אותן להן עכשיו בכניסתן לארץ.

וע"ד הפשט הזכיר בכאן י"א עברות בעבור שיוכל האדם לעשותן בסתר, והחל מן העיקר שהוא בינו ובין בוראו, ואחר כך בינו ובין אבותיו כי מי יודע אם יקלה אותם, וכן מסיג גבול דבר נסתר, וכן משגה עור כי לא יוכל לפרסם מי הטעהו, וכן מטה משפט גר יתום ואלמנה שאין להם עוזר, והנה זה נסתר, כי אם יטה משפט אחרים יערערו עליו ויפרסמוהו, ובשוכב עם אשת אב ואחותו וחותנתו, אינו נחשד להיות עמם, ולכך הוא דבר נסתר ואיננו כן שאר העברות, ושוכב עם בהמה כי אין לה פה שתצעק כמו הזכור, על כן לא הזכירו, וכן לוקח שחד בין הדיין ובין העד להעיד שקר, כן פירש החכם רבי אברהם ז"ל.

וע"ד המדרש י"א עברות הללו כנגד י"א דברים שאמר דוד ע"ה במזמור (תהלים טו) מי יגור באהלך, שכל הדר בחוצה לארץ יתחייב לעשותן, והנה הם הפך י"א עברות הללו. הולך תמים כענין שנאמר (דברים יח) תמים תהיה עם ה' אלהיך וגו'. ופועל צדק, שלא יגזול ושלא יקח כלום משל חברו, וכמו שאמרו רז"ל צדק משלך ותן לו, וזה הפך מסיג גבול, ודובר אמת בלבבו, שיהא פיו ולבו שוין, הפך משגה עור. לא רגל על לשונו הפך מכה רעהו בסתר שהוא הולך רכיל. לא עשה לרעהו רעה, הפך מטה משפט. וחרפה לא נשא על קרובו, כלומר שלא יעשה עמו דבר שישא עליו חטא, הפך גלוי עריות. נבזה בעיניו נמאס, הפך מקלה, כי סבת המקלה היותו חכם ונכבד בעיניו והנקל והנבזה בעיניו יכבד יראי ה', כספו לא נתן בנשך שאינו חומד ממון אחרים. ושחד על נקי, הפך שפיכות דמים. עושה אלה לא ימוט לעולם.

וענו כל העם. הזכיר כן בעבודה זרה, ובכל השאר הזכיר ואמר כל העם, ממה שאמרו אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, ולכך וענו כל העם.

ספורנו

עריכה

• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •

"ארור האיש" הנה כל הארורים אמרו תחלה בלשון ברוך כמו שבא בקבלה ולזה אמר אלה יעמדו לברך את העם. אמנם הזכירם הזכירם הכתוב בלשון ארור בלבד כי עיקר הכונה באלו הארורים היה לקלל את העובדים על אלה כדי שהם לבדם ישאו עונם ולא יחיו שאר העם ערבים. להם וזה כי החוטאים האלה היו על הרוב ראשי העם שלא היה על ההדיוטות למחות כידם כמו שהעיד יחזקאל באמרו נשיאי ישראל איש לזרועו היו כך למען שפוך דם אב ואם הקלו בך כו' ובאותה הפרשה הזכיר הנביא רוב אלה הארורים או כולם ואמר שנעשו אלו העונות בירושלים לא שהעיר כולה חטאה בזה אבל הנשיאים הם חטאו בכמו אלה. אמנם בהזכירו שם עונות הצבור האשים את העיר באמרו קדשי בזית ואת שבתותי חללת:

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"ארור האיש אשר וגו'". בו נמצא כל הדברים הנ"ל. א) שהוא בסתר. ב) שהוא ע"ז. ג) יש בכללו כל המתגאה ונעשה בעצמו פסל ומסכה כמ"ש כל המתגאה כאילו עובד ע"ז

וכמ"ש לא יהיה בך אל זר על הגאוה. וז"ש תועבת ה' כמ"ש תועבת ה' כל גבה לב מעשה ידי חרש שמאמן את עצמו בכל דרכיו ובמלבושיו רק שיתקבל בעיני הבריות. ושם בסתר שמסתיר גאותו ועושה א"ע כעניו, ונצטוו עליהם ב"נ והאבות נזהרו ביותר כידוע שאברהם בער ע"ז ורבקה אמרה קצתי בחיי וביצחק נאמר ותכהין עיניו מראות מפני שהיו נשי עשיו מקטרות לע"ז ויעקב אמר הסירו את אלהי הנכר:

<< · מ"ג דברים · כז · טו · >>