מ"ג דברים כב יט



מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וענשו אתו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה כי הוציא שם רע על בתולת ישראל ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְעָנְשׁ֨וּ אֹת֜וֹ מֵ֣אָה כֶ֗סֶף וְנָתְנוּ֙ לַאֲבִ֣י הַֽנַּעֲרָ֔ה כִּ֤י הוֹצִיא֙ שֵׁ֣ם רָ֔ע עַ֖ל בְּתוּלַ֣ת יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֽוֹ־תִהְיֶ֣ה לְאִשָּׁ֔ה לֹא־יוּכַ֥ל לְשַׁלְּחָ֖הּ כׇּל־יָמָֽיו׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְיִגְבּוֹן מִנֵּיהּ מְאָה סִלְעִין דִּכְסַף וְיִתְּנוּן לַאֲבוּהָא דְּעוּלֵימְתָא אֲרֵי אַפֵּיק שׁוֹם בִּישׁ עַל בְּתוּלְתָא בַת יִשְׂרָאֵל וְלֵיהּ תְּהֵי לְאִתּוּ לֵית לֵיהּ רְשׁוּ לְמִפְטְרַהּ כָּל יוֹמוֹהִי׃
ירושלמי (יונתן):
וְיִזְמוּן יָתֵיהּ מְאָה סַלְעִין דִּכְסַף וְיִתְּנוּן לְאָבוּהָא דְעוּלֵימְתָּא אֲרוּם אַפִּיק טִיב בִּישׁ עַל בְּתוּלְתָּא כַּשְׁרָא דְיִשְרָאֵל וְלֵיהּ תְּהֵי לְאִנְתּוּ לֵית לֵיהּ רְשׁוּ לְמִפְטְרָהּ כָּל יוֹמוֹי:

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וטעם וענשו אתו מאה כסף" - אחרי המלקות הנדרש מ"ויסרו אותו" (כתובות מו) כי המנהג לכתוב לבתולה מוהר חמשים כסף והנה זה הוציא עליה שם רע בעבור ששנאה ורצה להוציאה בלא כלום ולכן ענשו הכתוב במאה כסף כי התורה תעניש בכפל כענין שנים ישלם (שמות כב ג) אע"פ שהכתובה מדבריהם למי שיתנה עמה או ישאנה סתם אבל המנהג היה לכתוב מוהר לבתולות כמו שנאמר (שם שם טז) כמהר הבתולות והרוב יעשו כן ואם לא היתה כתובה לאשה הזאת למה ישים עליה עלילות דברים מפני שבא עליה ושנאה יכתוב לה גט ויפטר ממנה דכתיב (מלאכי ב טז) כי שנא שלח

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


וטעם וענשו אותו מאה כסף, כתב הרב ז"ל בספר המורה לפי שמהר האשה הנזכר בתורה הוא חמשים כסף, והאיש הזה המוציא שם רע רצה להפסיד ממנה כתובתה ולפוטרה בלא כלום, לכך חייבתו תורה לשלם הכפל כענין (שמות כב) אשר ירשיעון אלהים ישלם שנים לרעהו, וכענין שמצינו בעדים זוממין שהם נענשים כפי מחשבתם, כן מוציא שם רע זה הוא רצה לבא עליה דרך זנות, לכך ויסרו אותו, הוא רצה להפסיד ממנה חמשים לכך וענשו אותו מאה, הוא רצה לבגוד בה ולשלחה לכך לא יוכל לשלחה.

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)


צד.

ונתנו לאבי הנערה . ולא לאבי בוגרת.

ונתנו לאבי הנערה . ולא לאבי גיורת, שהיתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה; שאין לה מאה כסף.

צה.

כי הוציא שם רע . ולא על זו בלבד הוציא שם רע (אמרו), אלא על כל בתולות ישראל.

צו.

ולו תהיה לאשה . מלמד ששותה בעציצו, ואפילו היא חיגרת, ואפי' היא סומא, ואפי' היא מוכת שחין. נמצא בה דבר זימה, או שאינה ראויה לבא בישראל, יכול יהיה רשאי לקיימה? ת"ל ולו תהיה לאשה , אשה הראויה לו.

צז.

לא יוכל לשלחה כל ימיו . ואפילו לאחר זמן. (ת"ל כל ימיו . הוא לאחר זמן).

<< · מ"ג דברים · כב · יט · >>