מ"ג דברים יג יד
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את ישבי עירם לאמר נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעתם
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ אֶת יֹשְׁבֵי עִירָם לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
יָצְא֞וּ אֲנָשִׁ֤ים בְּנֵֽי־בְלִיַּ֙עַל֙ מִקִּרְבֶּ֔ךָ וַיַּדִּ֛יחוּ אֶת־יֹשְׁבֵ֥י עִירָ֖ם לֵאמֹ֑ר נֵלְכָ֗ה וְנַעַבְדָ֛ה אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹא־יְדַעְתֶּֽם׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | נְפַקוּ גּוּבְרִין בְּנֵי רִשְׁעָא מִבֵּינָךְ וְאַטְעִיאוּ יָת יָתְבֵי קַרְתְּהוֹן לְמֵימַר נְהָךְ וְנִפְלַח לְטָעֲוָת עַמְמַיָּא דְּלָא יְדַעְתּוּן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | נְפָקוּ גּוּבְרִין זְדָנִין מֵאוּלְפָנָא דַיְיָ אֱלָהָכוֹן דְּחַכִּימַיָא דְּבֵינֵיכוֹן וְאַטְעִין יַת יַתְבֵי קַרְתֵּיהוֹן לְמֵימָר נְהַךְ וְנִפְלַח לְטַעֲוַות עַמְמַיָא דְלָא חַכִּימְתּוּן: |
רש"י
"אנשים" - (סנהדרין פה) ולא נשים
"ישבי עירם" - ולא יושבי עיר אחרת מכאן אמרו אין נעשית עיר הנדחת עד שידיחוה אנשים ועד שיהיו מדיחיה מתוכה
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אֲנָשִׁים – וְלֹא נָשִׁים (שם).
יֹשְׁבֵי עִירָם – וְלֹא יוֹשְׁבֵי עִיר אַחֶרֶת (שם). מִכָּאן אָמְרוּ: אֵין נַעֲשֵׂית עִיר הַנִּדַּחַת עַד שֶׁיַּדִּיחוּהָ אֲנָשִׁים, וְעַד שֶׁיִּהְיוּ מַדִּיחֶיהָ מִתּוֹכָהּ (סנהדרין קי"א ע"ב).
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
בני בליעל. בני אדם שפרקו עולו של מקום.
מקרבך. ולא מן הספר.
וידיחו את יושבי עירם. ולא את יושבי עיר אחרת.
לאמר(, בהתראה.) נלכה ונעבדה אלהים אחרים. [בהתראה].
מלבי"ם - התורה והמצוה
עג.
יצאו אנשים בני בליעל. שם " אנשים " מיותר, ובא לדייק ולא נשים ולא קטנים.
וכן ממ"ש לשון רבים, ידעינן שלא פחות משנים.
וממ"ש " את יושבי עירם " - ידעינן שלא יושבי עיר אחרת.
וא"כ מ"ש " בקרבך ” מיותר, שא"צ להודיע שיהיה מקרב העיר! וע"כ פי' מקרב הארץ, ולא מן הספר. וכ"ז מובא בסנהדרין קיא.
עד.
לאמר נלכה נעבדה. בש"ס סנהדרין קיא ע"ב "לאמר שצריכים עדים והתראה לכל או"א". ופרש"י לאמר נלכה נעבדה - משמע שצריכים לומר לפנינו שכך אומרים " נלכה ונעבדה ", ואין אמירה אלא בעדים, אלמא שצריך עדים לכל או"א שיעידו עליהם מה שאמרו. וה"נ - "צריך התראה לכל אחד מהם", מבואר שבא על המדיחים, שהם חייבים סקילה אע"פ שלא עבדו, ע"מ (=על מה) שאמרו " נלכה ונעבדה ", כמ"ש הרמב"ם (ע"ז פ"ד).
וצריך דוקא שיאמרו בלשון רבים - " נלכה ונעבדה" (כמש"ש ה"ה). וע"ז צריך עדים, וממילא צריך התראה כדין כל חייבי מיתות. ואינו דומה למסית, ששם כתוב כי יסיתך בסתר . ולפ"ז אין לזה ענין עם התראה שצריך אל הנדחים, שבזה משמע מדברי הרמב"ם, שאם הנדחים נסקלים - שאין שם תנאי עיר הנדחת, צריך התראה לכל א' וא' על מיתת סקילה.
אבל כשנודע לב"ד שהודחה כל העיר או רובה, ויש שם התנאים שצריך לעיר הנדחת - אז חוץ מהתראה שהתרו לכל א' וא' על מיתת סקילה, ישלחו לשם שני ת"ח להתרות בהכלל התראה כוללת. ויודיעום דין עיר הנדחת, שיהרגו כולם במיתת סייף אנשים ונשים וטף, והיתה העיר וכל שללה כליל . וכמו ששלחו לבני ראובן ובני גד ע"ד המזבח, שחשבו שעשאוהו לעכו"ם, את פינחס ונשיא מכל שבט להתרות התראה כוללת.
ואם חזרו בהם דינם כיחידים - מי שעבד במזיד בהתראת עדים יסקל. ואם לא חזרו - נלחמים עמהם. ואז אם ימצאו רוב שעבדו בהתראה של סקילה - יעלו אותם לב"ד הגדול, וידונו כדין עיר הנדחת, הגם שלא התרו לכל א' וא' על מיתת סייף [וי"א שמותרה לדבר חמור לא הוה מותרה לדבר הקל], הלא על מיתת סייף באה ההתראה הכוללת, כן למדתי מדברי הרמב"ם (ע"ז פ"ד ה ו). שיש שם גמגומים רבים שהתקשו בזה גדולי המפרשים, ולא מצאו בו כל אנשי חיל ידיהם, עיין היטב ותבין, כי קצר המצע מהשתרע פה אריכות דברים.