מ"ג דברים ב ט


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר יהוה אלי אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה כי לא אתן לך מארצו ירשה כי לבני לוט נתתי את ער ירשה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה כִּי לֹא אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נָתַתִּי אֶת עָר יְרֻשָּׁה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלַ֗י אַל־תָּ֙צַר֙ אֶת־מוֹאָ֔ב וְאַל־תִּתְגָּ֥ר בָּ֖ם מִלְחָמָ֑ה כִּ֠י לֹֽא־אֶתֵּ֨ן לְךָ֤ מֵֽאַרְצוֹ֙ יְרֻשָּׁ֔ה כִּ֣י לִבְנֵי־ל֔וֹט נָתַ֥תִּי אֶת־עָ֖ר יְרֻשָּֽׁה׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַאֲמַר יְיָ לִי לָא תְצוּר עַל מוֹאֲבָאֵי וְלָא תִתְגָּרֵי לְמֶעֱבַד עִמְּהוֹן קְרָב אֲרֵי לָא אֶתֵּין לָךְ מֵאֲרַעְהוֹן יְרוּתָּא אֲרֵי לִבְנֵי לוֹט יְהַבִית יָת לְחָיַת יְרוּתָּא׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲמַר יְיָ לִי לְמֵימָר לָא תָעִיק יַת מוֹאֲבָאֵי וְלָא תְסַדֵּר לְקִבְלֵיהוֹן סִדְרֵי קְרָבָא אֲרוּם לָא אֶתֵּן לְכוֹן מֵאַרְעֲהוֹן יְרוּתָא אֲרוּם לִבְנֵי דְלוֹט יְהָבִית יַת לְחָיַית יְרוּתָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואל תתגר וגו'" - לא אסר להם על מואב אלא מלחמה אבל מיראים היו אותם ונראים להם כשהם מזויינים לפיכך כתיב (במדבר כב) ויגר מואב מפני העם שהיו שוללים ובוזזים אותם אבל בבני עמון נאמר ואל תתגר בם שום גרוי בשכר צניעות אמם שלא פרסמה על אביה כמו שעשתה הבכירה שקראה שם בנה מואב

"ער" - שם המדינה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויאמר ה""' ""אלי", וגם מזה הזהיר ה' ואמר אל תצר את מואב היינו שיצורו לכבוש מבצריו, ואל תתגר בם מלחמה גם בשדה במערכה, וחז"ל דייקו מזה שעל מואב לא הוזהרו רק מלתגר מלחמה לא מלתגר לשלול ולבוז בז מאתם, כי לא אתן לך מארצו ירושה ולא אמר פה עד מדרך כף רגל כי כבר לקחו מארצו מה שטהרו בסיחון וכן לקחו איזה ערים שבגבול מואב כמ"ש בפ' חוקת בפסוק את והב בסופה, ואמר כי לבני לוט נתתי את ער ירושה, פי' שהוא להם ירושה מאברהם, ותפס ער שהיתה מטרפולין של מואב ובני עמון שהגם שאמר כי אש יצאה מחשבון אכלה ער מואב, בכ"ז לא לקחה סיחון מידם וחזרה לידם כמ"ש הראב"ע:

<< · מ"ג דברים · ב · ט · >>