מ"ג במדבר ל ד


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואשה כי תדר נדר ליהוה ואסרה אסר בבית אביה בנעריה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאִשָּׁה כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַיהוָה וְאָסְרָה אִסָּר בְּבֵית אָבִיהָ בִּנְעֻרֶיהָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאִשָּׁ֕ה כִּֽי־תִדֹּ֥ר נֶ֖דֶר לַיהֹוָ֑ה וְאָסְרָ֥ה אִסָּ֛ר בְּבֵ֥ית אָבִ֖יהָ בִּנְעֻרֶֽיהָ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְאִתְּתָא אֲרֵי תִדַּר נְדַר קֳדָם יְיָ וְתֵיסַר אִסָּר בְּבֵית אֲבוּהָא בְּרַבְיוּתַהּ׃
ירושלמי (יונתן):
וְאִתְּתָא דְלָא עָבְרַת תְּרֵיסַר שְׁנִין אֲרוּם תִּידַר נְדַר קֳדָם יְיָ וְתֵיסַר אִיסַר בְּבֵית אִיבָהָא עַד תְּרֵיסַר שְׁנִין:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בבית אביה" - (ספרי) ברשות אביה ואפילו אינה בביתו

"בנעוריה" - ולא קטנה ולא בוגרת שהקטנה אין נדרה נדר והבוגרת אינה ברשותו של אביה להפר נדריה ואי זו היא קטנה אמרו רבותינו בת אחת עשרה שנה ויום אחד נדריה נבדקין אם ידעה לשם מי נדרה לשם מי הקדישה נדרה נדר בת שתים עשרה שנה ויום אחד אינה צריכה ליבדק

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

בְּבֵית אָבִיהָ – בִּרְשׁוּת אָבִיהָ, וַאֲפִלּוּ אֵינָהּ בְּבֵיתוֹ (ספרי קנג).
בִּנְעֻרֶיהָ – וְלֹא קְטַנָּה, וְלֹא בּוֹגֶרֶת; שֶׁהַקְּטַנָּה – אֵין נִדְרָהּ נֶדֶר, וְהַבּוֹגֶרֶת אֵינָהּ בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל אָבִיהָ לְהָפֵר נְדָרֶיהָ (שם). וְאֵי זוֹ הִיא קְטַנָּה? אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: בַּת אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, נְדָרֶיהָ נִבְדָּקִין; אִם יָדְעָה לְשֵׁם מִי נָדְרָה וּלְשֵׁם מִי הִקְדִּישָׁה, נִדְרָהּ נֶדֶר. בַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, אֵינָהּ צְרִיכָה לִבָּדֵק (נדה מ"ה ע"ב).

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואשה כי תדר נדר לה' ושמע אביה" - רצה הכתוב להזכיר האיסור תחלה להגיד כי גם הנערה בלאו הנזכר שלא יחל דברו ועל כן אם קיים לה אביה קם הנדר אבל אם הניא אותה לא יקום ואמר וה' יסלח לה כי הניא אביה אותה להגיד שלא נאמר " יסלח לה " רק כאשר תעשה אחרי הנאת האב לא מתחלה אם עברה על הנדר ואחרי כן הניא אותה כמו שאמרו (נזיר כב) דמיגז גייז ואינו עוקר נדר מעיקרו

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


ואשה כי תדור נדר לה'. אשה בת י"ב שנה ולמעלה תקרא גדולה ונדריה ושבועותיה קיימין, ומי"א שנה ולמעלה שהיא קטנה בודקין אותה כל אותה שנה אם יודעת לשם מי נדרה ולשם מי הקדישה דבריה קיימין, כדין הקטן מי"ב שנה ולמעלה, אבל קודם לכן אין דבריהם כלום. ולאחר שתים עשרה לאשה ולאחר שלש עשרה לאיש אע"פ שאין יודעין לשם מי נדרו והקדישו דבריהם קיימין. והפרשה הזאת תבאר לנו בעניני הנדרים ענינים גדולים רבים במלות מעטות, ובאו דיני האשה על ארבעה חלקים, ואלו הן, נערה, ארוסה, נשואה, אלמנה. נערה היא מתחלת י"ב עד סוף ששה חדשים אם יש לה אב הרי היא ברשותו והוא יכול להפר כל נדריה ושבועותיה ביום שמעו, דחזקה שעל דעת שירצה אביה נדרה וכאלו התנתה בפירוש, מה שאין כן בבן, וכענין מכירת הבת שהאב רשאי למכור את בתו לאמה ואין כן בבן. מששה חדשים אלו ואילך נקראת בוגרת והרי היא ברשות עצמה, והוא שאמרו רז"ל כיון שבגרה שוב אין לאביה רשות בה, וכל נדריה ושבועותיה כנדר אלמנה וגרושה שכתוב כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה. אם נדרה בעודה ברשות אביה והפר לה ביום שמעו הכל בטל, ומה שאמר וה' יסלח לה דקדקו רז"ל במה הכתוב מדבר, בדבר שצריך סליחה, כגון שהפר לה והיא לא ידעה ועברה על נדרה כפי מחשבתה, ובודאי מי שחושב שעושה עברה אעפ"י שאינו עושה צריך סליחה. ארוסה הוא שכתוב ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה, הויה זו לשון ארוסין, וזה מדבר בנערה המאורשה שאין לה הפרה ע"י האב לבדו או על ידי הארוס לבדו אלא ע"י שניהם, וכן שנינו נערה המאורשה אביה ובעלה מפירין נדריה, והרי זו כאלו נדר בפירוש על דעת שניהם, וצריך שישמעו שניהם ביום אחד ויפרו בו ביום, ואם מת הארוס חזרה לרשות אביה, ואביה מפר לה כאלו נדרה קודם שנתארסה, ואם מת האב אחר שנתארסה ונדרה אחר מותו אין הארוס מפר נדרי ארוסתו עד שתכנס לחופה.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"י ""ואשה", דינה לענין איסור נדרים כאיש, זולת אם האב או הבעל מפירים נדריה, ולשון אשה משמע גדולה ולשון בנעוריה משמע בקטנותה ותפסינן כשהיא בת י"ב ויום א' שאז לענין הפלאה נקראת אשה והיא ג"כ נערה כ"י "לא בגרה עדיין כ"י "אם בגרה יוצאת מרשות אביה:

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)

ואשה - מקיש אשה לאיש: מה איש עובר על בל יחל ועל בל תאחר - אף אשה עוברת על בל תאחר ועל בל יחל.

ואשה - שומע אני משתבגור? ת"ל בנעוריה בית אביה. אי בנעוריה, שומע אני אפילו קטנה? ת"ל אשה. הא כיצד? יצתה מכלל קטנה, ולכלל בגרות לא באת. מכאן אמרו חכמים: בת י"ב שנה ויום אחד נדריה קיימים. את שתסמוך דבריה לדבר שאפשר לה להינדר - הרי זה נדר, ואם לאו - אינו נדר. אתה אומר את שתסמוך נדריה לדבר שאפשר לה להינדר הרי זה נדר; או שתדור לשם? ת"ל ואסרה אסר, מ"מ. הא אין עליך לומר כלשון אחרון, אלא כלשון ראשון: את שתסמוך נדריה לדבר שאפשר לה הרי זה נדר, ואם לאו - אינו נדר:

ואסרה אסר - אין אסר אלא שבועה, וכן הוא אומר ואסרה אסר על נפשה בשבועה:

בית אביה - ברשות אביה. אתה אומר בית אביה ברשות אביה, או בית אביה כמשמעו? תלמוד לומר בנעוריה בית אביה, שכל נעוריה בבית אביה אמרתי, ולא נעוריה בבית הבעל. להוציא את שנתארמלה או נתגרשה מן האירוסין. אתה אומר מן האירוסין, או אינו אלא מן הנשואין? ת"ל בנעוריה בית אביה, שכלו נעוריה בבית אביה. יצאתה שנתארמלה או שנתגרשה מן הנשואין, שאין כל נעוריה בבית אביה:

<< · מ"ג במדבר · ל · ד · >>