מ"ג במדבר כג כ


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הִנֵּה בָרֵךְ לָקָחְתִּי וּבֵרֵךְ וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הִנֵּ֥ה בָרֵ֖ךְ לָקָ֑חְתִּי וּבֵרֵ֖ךְ וְלֹ֥א אֲשִׁיבֶֽנָּה׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
הָא בִרְכָאן קַבֵּילִית אֲבָרְכִנֵּיהּ לְיִשְׂרָאֵל וְלָא אֲתִיב בִּרְכְתִי מִנֵּיהּ׃
ירושלמי (יונתן):
הָא בִּרְכָתָא קַבֵּלִית מִן פּוּם מֵימַר קוּדְשָׁא לָא אֶמְנַע סֵדֶר בִּרְכַתְהוֹן מִנְהוֹן:
ירושלמי (קטעים):
הָא לִמְבָרְכָא אַדְבָּרִית וּמְבָרֵךְ אֲנָא יַת יִשְ¦רָאֵל וּבִרְכַן לֵית אֲנָא מְנַע מִנְהוֹן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הנה ברך לקחתי" - אתה שואלני מה דבר ה' קבלתי ממנו לברך אותם (ס"א ברך כמו לברך)

"וברך ולא אשיבנה" - הוא ברך אותם ואני לא אשיב את ברכתו

"וברך" - כמו וברך וכן הוא גזרת רי"ש כמו (תהלי' עד) אויב חרף כמו חרף וכן (שם י) ובוצע ברך המהלל ומברך את הגוזל ואומר אל תירא כי לא תענש שלום יהיה לך מרגיז הוא להקב"ה ואין לומר ברך שם דבר שא"כ היה נקוד בפתח קטן (ר"ל סגול תחת הרי"ש) וטעמו למעלה אבל לפי זהוא לשון פעל הוא נקוד קמץ קטן (ר"ל צירה) וטעמו למטה

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

הִנֵּה בָרֵךְ לָקָחְתִּי – אַתָּה שׁוֹאֲלֵנִי: "מַה דִּבֶּר ה'" (לעיל פסוק יז)? קִבַּלְתִּי מִמֶּנּוּ לְבָרֵךְ אוֹתָם.
בָּרֵךְ – [כְּמוֹ "לְבָרֵךְ"].
וּבֵרֵךְ וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה – הוּא בֵּרֵךְ אוֹתָם, וַאֲנִי לֹא אָשִׁיב אֶת בִּרְכָתוֹ.
וּבֵרֵךְ – כְּמוֹ "וּבִרֵךְ". וְכֵן הוּא גִּזְרַת רֵי"שׁ, כְּמוֹ: "אוֹיֵב חֵרֵף" (תהלים עד,יח) – כְּמוֹ 'חִרֵף'. וְכֵן "וּבוֹצֵעַ בֵּרֵךְ" (תהלים י,ג): הַמְּהַלֵּל וּמְבָרֵךְ אֶת הַגּוֹזֵל, וְאוֹמֵר לוֹ: אַל תִּירָא כִּי לֹא תֵּעָנֵשׁ, שָׁלוֹם יִהְיֶה לְךָ – מַרְגִּיז הוּא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְאֵין לוֹמַר "בֵּרֵךְ" שֵׁם דָּבָר, שֶׁאִם כֵּן הָיָה נָקוּד בְּפַתָּח קָטָן (רוצה לומר: סֶגּוֹל תַּחַת הַבֵּי"ת וְהָרֵי"שׁ) וְטַעֲמוֹ לְמַעְלָה; אֲבָל לְפִי שֶׁהוּא לְֹשוֹן פִּעֵל, הוּא נָקוּד קָמָץ קָטָן (רוצה לומר: צֵירֶה) וְטַעֲמוֹ לְמַטָּה.

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

הנה ברך לקחתי: הנה לקחתי לברך אותם היום, כבר גזר לברכם והוא ברך אותם כבר ואותה הברכה לא אשיבנה, וברך לשעבר כמו חרף עושהו:


רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


הנה ברך לקחתי. לשון הזמנה, כמו (בראשית כז) הנה משמני הארץ. והכונה לומר קבלתי הברכות מלמעלה כי הקב"ה משים הדברים בפי, וברך ולא אשיבנה, ועל כן לא אוכל להשיב הברכה, כי אין הדבור כי אם ביד השי"ת, וכענין שכתוב (משלי טז) ומה' מענה לשון.

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וברך" והוא כבר ברך:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הנה ברך לקחתי", ר"ל א"כ אחר שלא איש ויכזב "הנה ברך לקחתי", לקחתי מאתו ברכה באמת, כי הברכה שיאמר איש מהנמצאים יצויר שאינה ברכה כי יכזב, אבל הברכה

שאמר האל אינו אמירה לבד רק עשיה וכבר נגמר המעשה ואני לקחתי ברכה עשויה בפועל לא באמירה לבד, ואחר שאינו בן אדם שיתנחם ולא ישיב את דבריו גם בעתיד, א"כ וברך, ר"ל תהיה הברכה מתמדת גם בעתיד, ולא אשיבנה אחר שלא יתנחם:

אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

הנה ברך לקחתי וברך וגו'. לפי מה שפירשנו בפסוק (כ"ג ה') וישם ה' דבר בפי בלעם שעשה בפיו דבר רוחני שיפסיק בין פיו לרוח הקודש המדברת, והוא מה שכוונו רז"ל במאמרם (ילקוט) דבר מלאך. אלא שהם נתנו טעם הדבר כדי למונעו מלקלל ושני הטעמים צודקים, וכפי זה נתכוון במאמר הנה ברך לקחתי שהרגיש במה שניתוסף בפיו ובלשונו שיקרא ברך. ועוד וברך כי לא שם הדבר בפיו ונשאר הדבר לרצונו של בלעם אלא וברך פירוש מכריחו לברך והגם שהוא אינו חפץ ולהשיבה אינו יכול, והוא אומרו ולא אשיבנה פירוש אינו יכול להחזירה:

<< · מ"ג במדבר · כג · כ · >>