מ"ג במדבר י ט
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצרר אתכם והרעתם בחצצרת ונזכרתם לפני יהוה אלהיכם ונושעתם מאיביכם
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וֲנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְכִֽי־תָבֹ֨אוּ מִלְחָמָ֜ה בְּאַרְצְכֶ֗ם עַל־הַצַּר֙ הַצֹּרֵ֣ר אֶתְכֶ֔ם וַהֲרֵעֹתֶ֖ם בַּחֲצֹצְרֹ֑ת וְנִזְכַּרְתֶּ֗ם לִפְנֵי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְנוֹשַׁעְתֶּ֖ם מֵאֹיְבֵיכֶֽם׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַאֲרֵי תֵיעֲלוּן לְאָגָחָא קְרָבָא בַּאֲרַעְכוֹן עַל מָעִיקֵי דִּמְעִיקִין לְכוֹן וּתְיַבְּבוּן בַּחֲצוֹצְרָתָא וְיֵיעוֹל דּוּכְרָנְכוֹן לְטָבָא קֳדָם יְיָ אֱלָהֲכוֹן וְתִתְפַּרְקוּן מִשָּׂנְאֵיכוֹן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַאֲרוּם תְּעוּלוּן לִמְסַדְרָא סִדְרֵי קְרָבָא בְּאַרְעֲכוֹן עַל מְעִיקֵי דִמְעִיקִין לְכוֹן וּתְיַבְּבוּן בַּחֲצוֹצְרָתָא וְיֵיעוּל דוּכְרַנְכוֹן לְטָבָא קֳדָם יְיָ אֱלָהָכוֹן וְתִתְפָּרְקוּן מִבַּעֲלֵי דְבָבֵיכוֹן: |
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
[על הצר הצורר אתכם] במלחמת גו ומגוג הכתוב מדבר. אתה אומר במלחמת גוג ומגוג הכתוב מדבר או בכל מלחמות שבתורה. ת"ל ונושעתם מאויביכם. אמרת צא וראה איזו היא מלחמה שישראל נושעים בה ואין אחריה שעבוד, אין אתה מוצא אלא מלחמת גוג ומגוג. וכן הוא אומר (זכריה י”ד) ויצא ה' ונלחם בגוים ההם מהו [אומר] והיה ה' למלך על כל הארץ.
לט. ר”ע אומר אין לי אלא מלחמה. (גוג ומגוג מלחמת) שדפון וירקון ואשה מקשה לילד וספינה המטורפת בים מנין. ת"ל על הצר הצורר אתכם על כל צרה וצרה שלא תבא על הצבור.
והרעותם בחצוצרות וגו', ר”ע אומר וכי חצוצרות מזכירות, אלא שאם יכולים להריע ולא הריעו מעלה עליהם כאלו לא הוזכרו לפני המקום.
ונזכרתם ונושעתם כל זמן שנזכרים ישראל אין נזכרים אלא לתשועות.
מלבי"ם - התורה והמצוה
לח. וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר אם מדבר על מלחמה שבא האויב לארצם היה לו לכתוב וכי תבוא מלחמה בארצכם, ואם מדבר שהם יוצאים להלחם בארץ אויב, היל"ל וכי תבואו מלחמה על הצר. כמו אנשי הצבא הבאים למלחמה (במדבר ל”א). וע"כ שכולל שניהם. כי תבואו מלחמה על הצר, וכי תבוא מלחמה בארצכם.
וממ”ש על הצר בה' הידיעה משמע שהוא הצר הגדול הנודע ע”י הנביאים שנבאו עליו. אבל הלא יכול להית שמדבר בצר הידוע בתורה שהם עמלק וז' עממין ומדייק זה שמ”ש ונושעתם מאויביכם. שלשון תשועה במובנה המידיק הוא התשועה הגמורה. שזה ההבדל בין תשועה והצלה. וכמ“ש התיצבו וראו את ישועת ה' וכו' כי אשר ראיתם את מצרים וכו' וזה יהיה במלחמת גוג ומגוג שאין שעבוד אחריה. ור”ל שגם במלחמה זו תריעו בחצוצרות ונושעתם.
לט. על הצר הצורר אתכם , מבואר אצלי שיש הבדל בין צר ואויב, ואויב הוא הדורש רעה, וצר הוא המצר בפועל. יש צר שאינו אויב אם מצר לו לא מחמת שנאה, רק לגזול את ממונו להנאת עצמו. ויש אויב שאינו צר אם דורש רעתו בלב ואינו מצר לו בפועל. ואחר שפה מדבר מצר ואויב שמצר לו מפני שדורש רעתו, כמ"ש ונושעתם מאויביכם, היה לו לומר, על האויב הצורר אתכם. כמ"ש תמיד כי תצא למלחמה על אויביך. ועל כן אמר ר"ע, שבא שם צר מפני ששם זה בא לפעמים בשם תאר על האיש המצר, ופעמים בא על הצרה עצמה. צר ומצוק ימצאוני (תהלים קי"ט) יבעתהו צר ומצוקה (איוב י”ז) וכולל כל צרות שבעולם. וכמ"ש בתענית (דף י”ט).
והנה מה שנאמר והרעותם בחצוצרות ונזכרתם, אין פירושו כפשוטו כאילו יש ח"ו שכחה לפני כסא כבודו וע"י התרועה יוסר את אשר שכח. רק הוא ככל המלות שבאו על השי"ת המורים על ההתפעליות כמו חמה ורוגז עצב ורחמים וחנינה. שיבואו עליו ית' בדרך העברה לפי הפעולות שיגיעו ממנו למטה, התלויות לפי מעשה בני אדם והכנתם.
שאם ירעו מעשיהם ויגיע להם עונש או יניחם אל המקרה והטבע, יאמרו שקצף וחרה אפו בם וששכח אותם. כי כן יאמרו על פעולות כאלה שיגיעו מבני אדם מאיש לרעהו. ואם ייטיבו פעולותיהם וישובו אליו וישוב וישגיח עליהם ויושיעם, יאמרו שזכר ורחם וחנן אותם. וכ"ז יאמר לפי הפעולות שהגיע מאתו אל המקכלים לא על צד שהתפעל ושכח וחרה אפו ושב וינחם וזכר ורחם. וז"ש וכי חצוצרות מזכירות, ר"ל הלא אין שכחה לפניו. אלא שאם יכולים להריע ולא הריעו ועל ידי כן לא נושעו נדמה לנו כאלו לא הוזכרו לפני המקום. ועל ידי שהריעו ושבו בתשובה נדמה לנו שנזכר בם. אבל .באמת לא שכח ואין שכחה לפניו.
ואם כן אם לא שכח לא נזכר כי אין זכירה אלא אחר השכחה, ורק.מה שאנו קורים זכירה אצלו הוא מה ששב להושיעם, שנדמה לנו כי שכח וחזר לזכור. וז"ש שאין נזכרים אלא לתשועות. שע"י התשועות נדמה לנו כי חזר וזכר אותם
הערות
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
תבאו מלחמה. בגימ' במלחמת גוג:
תבאו. אותיות אבות שזכות האבות עומד במלחמה:
והרעותם בחצוצרות. על שם רוע התרועעה הארץ (ישעיהו כד, יט), תרועם בשבט ברזל (תהלים ב, ט):