מ"ג במדבר יז כז


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמרו בני ישראל אל משה לאמר הן גוענו אבדנו כלנו אבדנו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר הֵן גָּוַעְנוּ אָבַדְנוּ כֻּלָּנוּ אָבָדְנוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּֽאמְרוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל־מֹשֶׁ֖ה לֵאמֹ֑ר הֵ֥ן גָּוַ֛עְנוּ אָבַ֖דְנוּ כֻּלָּ֥נוּ אָבָֽדְנוּ׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וַאֲמַרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמֹשֶׁה לְמֵימַר הָא מִנַּנָא קְטֵילַת חַרְבָּא הָא מִנַּנָא בְּלַעַת אַרְעָא הָא מִנַּנָא מִיתוּ בְּמוֹתָנָא׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲמָרוּ בְּנֵי יִשְרָאֵל לְמשֶׁה לְמֵימָר הָא מִינַן אִישְׁתֵּיצִיאוּ בְּשַׁלְהוֹבִית אֵישָׁתָא וּמִנַן אִתְבְּלָעוּ בְּאַרְעָא וְאָבָדוּ הָא אֲנַחְנָא חֲשִׁיבִין כְּאִילוּ אָבַדְנָא כּוּלָנָא:
ירושלמי (קטעים):
וְאָמְרִין בְּנֵי יִשְרָאֵל לְמֵימָר הָא סַפְנָן וּכִדְנַן כּוּלָנָא אִישְׁתֵּיצִינָן אִית מִינָן דִי מִית בְּמַגֵיפְתָּא אִית מִינָן דִי פְתָחַת אַרְעָא יַת פּוּמָהּ וּבְלָעַת יַתְהוֹן:

רשב"ם

לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

אבדנו: ויאבדו מתוך הקהל, אם כן כולנו אובדים מדי יום ביום, כיצד כל הקרב הקרב כל איש ואיש אשר יקרב אל המשכן לשומרו או אל כלי המשכן עם הלוים ימות, שעדיין לא התרה בם הקב"ה שעדיין לא נכתב והזר הקרב יומת, ולכך הוא מזהירם בפרשה זו וזר לא יקרב אליכם, והזר הקרב יומת, שמכאן ואילך לא יקרבו כלל ולא ימותו, שאפילו בפרשת אמור אל הכהנים שכתב שם דבר אל אהרן לאמר איש מזרעך לדרתם אשר יהיה בו מום לא יגש להקריב לחם אלהיו, שם לא פסל אלא בעלי מומים, אבל זרים לא פסל, ומה שפסל בפרשה שלאחריה אמור אליהם כל איש אשר יקרב וגו', באוכל בטומאת הגוף מדבר, אבל בעבודת זרים במשכן ובכליו לא ראינו עדיין חיוב מיתה:

רבינו בחיי בן אשר

לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

הן גוענו. די לנו שגוענו ואבדנו, והנה כל הקרב אל משכן ה' ימות. וכפל הקריבה שהזכיר קריבה אחר קריבה לומר כל מי שיקרב אל האהל יותר מחברו ימות כמות השרופים, ומי יתן ותמנו לגוע. אז אמר הש"י לאהרן שמנהו נשיא על שבט לוי להזהיר שלא יכשילו הלוים את ישראל.

ויתכן לפרש הן גוענו אבדנו כלנו אבדנו, שבאר הכתוב שלשת השפטים הנעשים במחלוקת הזה, הבליעה והשרפה והמגפה, וכמו שבארתי כבר, ויאמר הן גוענו בשרפה, אבדנו בבליעה, הוא שכתוב ויאבדו מתוך הקהל, כלנו אבדנו במגפה, שהיו המתים במגפה ארבעה עשר אלף ושבע מאות. וכן תרגם אונקלוס הא מננא קטלת חרבא הא מננא בלעת ארעא הא מננא דמיתו במותנא, תרגום גוענו קטלת חרבא, והוא כנוי לאש שיצאה מאת ה' שהוא מדת הדין, וכן חרבו של הקב"ה היא מדת דינו כענין שנאמר (ישעיה כז) יפקד ה' בחרבו הקשה וגו'.

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"הן גוענו", עתה שראו הפלא הזה נכנס בלבם האימה והפחד ממשכן ה' והשוכן בו ונתנו אל לבם הלא הם בסכנה תמיד אם יתקרבו אל המקדש יותר מדאי ימותו, ועז"א הן

גוענו אבדנו במות קרח ועדתו, וכן כלנו אבדנו בעת יצא הנגף שהיתה הגזרה על כלם:

<< · מ"ג במדבר · יז · כז · >>