רשב"ם על במדבר יז

(ה). כאשר דבר ה' ביד משה לו: מוסב למעלה ויקח אלעזר הכהן את מחתת הנחשת מבין השריפה כאשר דבר ה' ביד משה לו לאלעזר שכך ציוהו הק' למשה אמר אל אלעזר בן אהרן הכהן וירם את המחתת:

(ו). אתם המתם את עם ה': על דתן ואבירם הבלועים אנו מודים שחטאו, אבל מאתים וחמשים איש שמתו כמיתת נדב ואביהוא אתם הרגתם אותו שציויתם להקטיר קטרת:

(י). הרמו: כמו המולו לה', אבל בשביל הרי"ש נהפך החירק לאי, כמו ברך ברך משקל דגש, ולמעלה אומר הבדלו וכאן אומר הרמו שמשמע להבדל יותר לפי שכבר יצא הקצף:

(יא). ושים קטרת: להודיע שהקטרת ממיתה בשאינם כהנים, היא הנותנת חיים ביד כהנים לדעת שהן ראוים לעבודה:

(יג). ויעמוד בין המתים ובין החיים: שלא עבר המשחית את מקום ההקטרה:

(יז). קח מאתם מטה מטה וגו': מאחר שמתלוננים על דבר הקטרת ואומרים אתם המתם את עם ה', ואינה הוכחה שבחרתי בכהנים, אני אעשה הוכחה אחרת שלא יוכלו לערער על הכהונה, כי מטהו יפרח על ידי:

(כ). והשיכותי: מן וחמת המלך שככה כמו הסבותה מן סבב:

(כג). ויוצא פרח ויצץ ציץ ויגמל שקדים: נראה לפי הפשט כשהוציאו משה מצאו שפרח ולא יותר כדכתיב והנה פרח מטה אהרן, אבל אחר כן ויצץ ציץ לעיני כל ישראל, ואחרי כן ויגמול שקדים, שכן הוא העניין בפירות האילן, שאם הכל היה בבת אחת אם כן כשהוציאו משה נגמר כל אותו העניין תחלה, והנה לא היתה נראית לא הפריחה ולא הניצה, וגם לא היה לו לכתוב והנה פרח אלא והנה גמל שקדים מטה אהרן לבית לוי:

(כה). לאות לבני מרי: לדורות הבאים שירצו למרוד כגון עזיה:
ותכל תלונותם: ותכלה את תלונותם של ישראל כמו צו מן צוה:

(כז). אבדנו: ויאבדו מתוך הקהל, אם כן כולנו אובדים מדי יום ביום, כיצד כל הקרב הקרב כל איש ואיש אשר יקרב אל המשכן לשומרו או אל כלי המשכן עם הלוים ימות, שעדיין לא התרה בם הקב"ה שעדיין לא נכתב והזר הקרב יומת, ולכך הוא מזהירם בפרשה זו וזר לא יקרב אליכם, והזר הקרב יומת, שמכאן ואילך לא יקרבו כלל ולא ימותו, שאפילו בפרשת אמור אל הכהנים שכתב שם דבר אל אהרן לאמר איש מזרעך לדרתם אשר יהיה בו מום לא יגש להקריב לחם אלהיו, שם לא פסל אלא בעלי מומים, אבל זרים לא פסל, ומה שפסל בפרשה שלאחריה אמור אליהם כל איש אשר יקרב וגו', באוכל בטומאת הגוף מדבר, אבל בעבודת זרים במשכן ובכליו לא ראינו עדיין חיוב מיתה: