<< · מ"ג במדבר · יז · ב · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אמר אל אלעזר בן אהרן הכהן וירם את המחתת מבין השרפה ואת האש זרה הלאה כי קדשו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֱמֹר אֶל אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְיָרֵם אֶת הַמַּחְתֹּת מִבֵּין הַשְּׂרֵפָה וְאֶת הָאֵשׁ זְרֵה הָלְאָה כִּי קָדֵשׁוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֱמֹ֨ר אֶל־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן וְיָרֵ֤ם אֶת־הַמַּחְתֹּת֙ מִבֵּ֣ין הַשְּׂרֵפָ֔ה וְאֶת־הָאֵ֖שׁ זְרֵה־הָ֑לְאָה כִּ֖י קָדֵֽשׁוּ׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
אֵימַר לְאֶלְעָזָר בַּר אַהֲרֹן כָּהֲנָא וְיַפְרֵישׁ יָת מַחְתְּיָתָא מִבֵּין יְקֵידַיָּא וְיָת אִישָׁתָא יַרְחֵיק לְהַלְאָה אֲרֵי אִתְקַדַּשָׁא׃
ירושלמי (יונתן):
אֲמַר לְאֶלְעָזָר בַּר אַהֲרן כַּהֲנָא וְיַפְרֵשׁ יַת מַחְתְּיָא מִן בֵּינֵי יַקִידַיָא וְיַת אֵישָׁתָא בַּדְרֵי לְהָאֵל אֲרוּם אִתְקֵדְשָׁא:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ואת האש כז" - שבתוך המחתות

"זרה הלאה" - לארץ מעל המחתות

"כי קדשו" - המחתות ואסורין בהנאה שהרי עשאום כלי שרת 


רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

וְאֶת הָאֵשׁ – שֶׁבְּתוֹךְ הַמַּחְתּוֹת.
זְרֵה הָלְאָה – לָאָרֶץ מֵעַל הַמַּחְתּוֹת.
כִּי קָדֵשׁוּ – הַמַּחְתּוֹת, וַאֲסוּרִין בַּהֲנָאָה, שֶׁהֲרֵי עֲשָׂאוּם כְּלֵי שָׁרֵת.

רמב"ן

לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"כי קדשו" - המחתות והם אסורין בהנאה שכבר עשאום כלי שרת לשון רש"י ולא ידעתי טעם לאיסור הזה שהרי קטורת זרה הקריבו וזר שעשה כלי שרת להקריב בחוץ באיסור אינו מקודש אבל יש לומר כי בעבור שעשו כן על פי משה היו קדש כי הם הקדישו אותם לשמים לפי שחשבו שיענה אותם האלהים באש ותהיינה המחתות האלה כלי שרת באהל מועד לעולם והנכון בעיני כי יאמר הכתוב (פסוק ג) כי הקריבום לפני ה' ויקדשו ויהיו לאות לבני ישראל כלומר אני הקדשתי אותם מעת שהקריבו אותם לפני כדי שיהיו לאות לבני ישראל

ספורנו

לפירוש "ספורנו" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"ואת האש זרה הלאה" לא אל שפך הדשן מפני שהיתה קטרת זרה: " כי קדשו" ואין ראוי להניחם בבזיון:

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"וירם את המחתות וכו' ואת האש", היינו הגחלים שישנם בתוך המחתות זרה הלאה לכבותם. והנה הגחלים בודאי נלקחו מן המערכה כמו שלמד בספרא (צו לסימן וא"ו)

וביומא (דף מ"ה) שאש מחתה ומנורה תנטל ממזבח החיצון והדין הוא דאם כבה אש המזבח אפי' גחלת אחת ואפי' הורידה מעל המזבח וכבה לוקה, כמ"ש בזבחים (דף צא ע"ב) אמנם בכבה אש מחתה ומנורה אפי' בראש המזבח פטור שהרי נתקה למצוה אחרת ואין אני קורא בה אש המזבח, וכמ"ש הרמב"ם (פ"ב מה' תו"מ ה"ו) אולם בגחלים שבמחתות האלה שהי' הקטרה שלא כדין י"ל שלא נתקה למצוה אחרת ואסור לכבות הגחלים, לכן אמר לו ה' את האש זרה הלאה ואל תחוש שאתה עובר על לא תכבה, כי קדשו, ר"ל

שהמחתות קדשו והם כלי שרת והיו הקטורת ראוים להקטיר אותם כהן, א"כ אנתיק למצוה אחרת ויכול לכבות את האש:

אור החיים

לפירוש "אור החיים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

אמור אל אלעזר. טעם אלעזר לצד שלא החשיב ה' הדבר שיעשה על ידי אהרן שהוא כהן גדול, או לצד שעל ידי אהרן נעשה המשפט ומתו מקריבי המחתות לא רצה ה' שיעשה על ידו הרמת המחתות:

וירם את המחתות. צריך לדעת למה אמר וירם - בוא"ו, כיון שזה הוא התחלת המצוה. ונראה שנתכוון להוסיף על ענין ראשון שהוא בליעת קרח ועדתו שראו עם בני ישראל כי מה' יצא דבר כהונת אהרן ועוד הוסיף תוקף וחוזק הכהונה ביד אהרן לדורות שירם המחתות וגו' ועשו אותם רקועי פחים וגו' ויהיו לאות לבני ישראל וגו' זכרון לבני ישראל וגו':

<< · מ"ג במדבר · יז · ב · >>