מ"ג במדבר יב טו


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים והעם לא נסע עד האסף מרים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַתִּסָּגֵ֥ר מִרְיָ֛ם מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים וְהָעָם֙ לֹ֣א נָסַ֔ע עַד־הֵאָסֵ֖ף מִרְיָֽם׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְאִסְתְּגַרַת מִרְיָם מִבַּרָא לְמַשְׁרִיתָא שִׁבְעָא יוֹמִין וְעַמָּא לָא נְטַל עַד דְּאִתְכְּנֵישַׁת מִרְיָם׃
ירושלמי (יונתן):
וְאִיטְרְדַת מִרְיָם מִבָּרָא לְמַשְׁרִיתָא שִׁבְעָתֵי יוֹמִין וְעַמָא לָא נָטַל עַד זְמַן דְאִתַּסְיַת מִרְיָם:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והעם לא נסע" - (סוטה ט) זה הכבוד חלק לה המקום בשביל שעה אחת שנתעכבה למשה כשהושלך ליאור שנא' (שמות ב) ותתצב אחותו מרחוק וגו' חסלת פרשת בהעלותך

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

וְהָעָם לֹא נָסַע – זֶה הַכָּבוֹד חָלַק לָהּ הַמָּקוֹם בִּשְׁבִיל שָׁעָה אַחַת שֶׁנִּתְעַכְּבָה לְמֹשֶׁה כְּשֶׁהֻשְׁלַךְ לַיְּאוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק" וְגוֹמֵר (שמות ב,ד; ספרי קו; סוטה ט' ע"ב).

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


והעם לא נסע. לפי שלא נעלה הענן. וכבוד גדול נעשה לה שהמתינו לה הענן וכל ישראל שבעה ימים עד שתתרפא. ודרשו רבותינו ז"ל במסכת סוטה במדה שאדם מודד בה מודדין לו, שמשון הלך אחר עיניו שנאמר (שופטים יד) אותה קח לי כי היא ישרה בעיני, מה כתיב ביה (שם טז) וינקרו פלשתים את עיניו. אבשלום נתגאה בשערו לפיכך נתלה בשערו, ולפי שבא על עשר פילגשי אביו תקעו בו עשר לונביות, שנאמר (שמואל ב יח) ויסבו עשרה נערים נושאי כלי יואב ויכו את אבשלום וימות, ולפי שגנב שלש לבבות, לב אביו ולב בית דין ולב כל ישראל, לפיכך נתקעו בו שלשה שבטים, שנאמר (שם) ויקח שלשה שבטים בכפו ויתקעם בלב אבשלום עודנו חי בלב האלה. וכן לענין הטובה, יוסף זכה בעצמות אביו, אין באחיו גדול ממנו, שנאמר (בראשית נ) ויעל יוסף לקבור את אביו, מי לנו גדול מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה, משה זכה בעצמות יוסף, אין גדול ממנו בישראל, שנאמר (שמות יג) ויקח משה את עצמות יוסף עמו, מי לנו גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא שכינה, שנאמר (דברים לד) ויקברו אותו בגי. וכן מצינו במרים שמדדו לה מדה כנגד מדה, היא המתינה למשה שעה אחת כשהושלך ביאור שנאמר (שמות ב) ותתצב אחותו מרחוק, לפיכך נתעכבו כל ישראל בשבילה והמתינו לה שבעת ימים, שנאמר והעם לא נסע עד האסף מרים, עד כאן. וזה דבר ידוע בכמה מקומות שמדתו של הקב"ה בכך, וכן דרשו רז"ל אע"פ שבטלו ארבע מיתות ב"ד דין ארבע מיתות לא בטלו. והוא מופת על ההשגחה הפרטית בשכר ובעונש, וזה מנתיבות הצדק והמשפט כי אלהי משפט ה' אשרי כל חוכי לו.

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והעם לא נסע" אף על פי שהענן סר מעל האהל וכתיב ובהעלות הענן מעל המשכן יסעו בני ישראל בכל מסעיהם מכל מקום לא נסעו שהכירו שלא נעלה אז אלא להרחיק המצורעת:

אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

והעם לא נסע. תלה הדבר בעם ולא אמר ולא נסע העם, להודיע כי העם הסכימו לבל יסעו עד האסף מרים, והגם שהדבר היה תלוי בנסיעת הענן, התורה מעידה כי גם בזכותה הם היו חפצים בעכבה לכבדה, ומה גם אם היה ידוע להם כי בזכותה היה המים להם (תענית ט א) בודאי שישב שם העם על המים:

חסלת פרשת בהעלותך

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)

שבעת ימים. ללמדך שבמדה שאדם מודד - בה מודדים לו. מרים המתינה למשה שעה אחת, שנאמר שמות ב ותתצב אחותו מרחוק - לפיכך עיכב לה שכינה וארון כהנים ולוים וישראל ושבעה ענני כבוד, שנאמר והעם לא נסע עד האסף מרים.

יוסף זכה בעצמות אביו, ואין באחיו גדול הימנו, שנאמר בראשית נ ויעל יוסף לקבור את אביו, ויעל עמו גם רכב גם פרשים; מי לנו גדול מיוסף, שלא נתעסק בו אלא משה עצמו. מי לנו גדול ממשה, שלא נתעסק בו אלא הקב"ה! שנאמר דברים לד ויקבור אותו בגיא בארץ נבו.

ר' יהודה אומר: אלמלא מקרא שכתוב - אי אפשר: עלה אל הר העברים הזה הר נבו - זה נחלת בני ראובן, שנאמר במדבר לב ובני ראובן בנו את חשבון ואת אלעלה ואת קריתים ואת נבו, ולא נקבר אלא בתוך נחלתו של גד, שנאמר דברים לג ולגד אמר ברוך מרחיב גד וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון! אלא: מלמד שהיה משה נתון על ידו של הקב"ה ארבעת מיל, מחלקו של ראובן לחלקו של גד, ומלאכי השרת מקלסים אותו. ואומר דברים לג צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. ולא משה בלבד, אלא כל הצדיקים אוספם, שנאמר ישעיה נח והלך לפניך צדקך וכבוד ה' יאספך:

בעל הטורים (כל הפרק)(כל הפסוק)

והעם לא נסע. בפסוק ותתצב אחותו יש ז' תיבות לכך המתינה לה שכינה שבעת ימים:

<< · מ"ג במדבר · יב · טו · >>