מ"ג במדבר יא לג
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הבשר עודנו בין שניהם טרם יכרת ואף יהוה חרה בעם ויך יהוה בעם מכה רבה מאד
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם טֶרֶם יִכָּרֵת וְאַף יְהוָה חָרָה בָעָם וַיַּךְ יְהוָה בָּעָם מַכָּה רַבָּה מְאֹד.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הַבָּשָׂ֗ר עוֹדֶ֙נּוּ֙ בֵּ֣ין שִׁנֵּיהֶ֔ם טֶ֖רֶם יִכָּרֵ֑ת וְאַ֤ף יְהֹוָה֙ חָרָ֣ה בָעָ֔ם וַיַּ֤ךְ יְהֹוָה֙ בָּעָ֔ם מַכָּ֖ה רַבָּ֥ה מְאֹֽד׃
תרגום
אונקלוס (תאג'): | בִּשְׂרָא עַד כְּעַן בֵּין שִׁנֵּיהוֹן עַד לָא פְסַק וְרוּגְזָא דַּייָ תְּקֵיף בְּעַמָּא וּקְטַל יְיָ בְּעַמָּא קְטוֹל סַגִּי לַחְדָּא׃ |
ירושלמי (יונתן): | רַשִׁיעַיָא הֲווֹן אָכְלִין מִן בִּשְרָא וּלְמַאן דְיַהֲבִית לְהוֹן לָא הֲווֹן מְכָרְכִין בִּישְרָא עַד כְּדוֹן הֲוָה בֵּינֵי כַּכֵיהוֹן עַד לָא פָסַק וְרוּגְזָא דַיְיָ תַּקִיף בְּרִשְׁעֵי עַמָא וּקְטֵיל יְיָ בְּעַמָא קְטוֹל סַגִי לַחֲדָא: |
רש"י
"טרם יכרת" - כתרגומו עד לא פסק ד"א אינו מספיק לפוסקו בשיניו עד שנשמתו יוצאה
מפרשי רש"י
[כד] אינו מספיק לפוסקו. פירוש, שלא התחילו האכילה. וזהו ההפרש שיש בין ב' הלשונות:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
"הבשר עודנו בין שניהם" שלא הגיע עדיין לגבול שימאסו בו: " טרם יכרת" שלא הגיע עדיין זמן חדש ימים שהוגבל לו:
" ויך ה' בעם" במתאוים מהם ששאלו הבשר לנסות ולקו בנסיונם כי לא אמר ואכלו חדש ימים אלא על הבוכים בלתי מתאוים שאמרו למה זה יצאנו ממצרים והם בכו בחלייהם כאמרו והיה לכם לזרא:מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
(לב - לג) "ויקם העם", הבשר עודנו בין שיניהם. הנה ה' אמר שיתן להם בשר ואכלו חדש ימים ואז יענשו כמ"ש עד חדש ימים עד אשר יצא מאפכם, ומכאן נראה שתיכף שהתחילו לאכלו הכה בם מכה רבה ונקברו העם המתאוים. והטעם בזה שהשם הודיע למשה שיאכלו חודש ימים שזה יהיה לו למופת שלא בקשו בשר בעבור תאותם לבד, רק בעבור מרדם בה' כנ"ל, ומשה הגיד להם שיהיה להם בשר חדש ימים. ולפ"ז לא היה להם לאסוף ממנו הרבה מאד אחר שידעו שימצא שם כל ימי החדש, ויוכלו לקחת ממנו בכל יום כפי הצורך לא להקדים לאסוף ממנו על הרבה ימים שבזה יצא מתורת בשר כמ"ש בתענית (דף למ"ד) אבל אוכל הוא בשר מליח עד כמה כ"ז שאינו כשלמים, פרש"י שלא שהה במלחו שני ימים ולילה אחד דטפי לא אשכחן דאיקרי בשר, וכאן שאספו כל היום ההוא וכל הלילה וכל יום המחרת יצא מתורת בשר, ולכן הכה בהם תיכף כי בסוף יום המחרת נקרא עדיין בשם בשר ולא נפסל טעמו, משא"כ בערב יפסל טעמו ואם יפסקו מלאכלו אין ראיה מזה שחדלה תאותם כי יוכל להיות שזה מפני שנפסל טעמו, ועוד טעם בזה שלא היה צריך עוד להמתין עד שיאכלו חדש ימים שכבר נתברר שיאכלוהו חדש ימים ממה שאספו בשר יותר מחדש, וכן נתברר שלא בקשוהו בעבור תאותם אל הבשר שאז היה להם לאסוף בכל יום בעוד שיקרא בשר, וע"כ הכה בהם תיכף ועז"א שהבשר עוד בין שניהם ר"ל תיכף כשהתחילו לאכול טרם יכרת, ר"ל לפני זמן חדש ימים שהגביל שאז יכרת השלו: