מ"ג במדבר טו לא



מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי דבר יהוה בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת הנפש ההוא עונה בה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי דְבַר יְהוָה בָּזָה וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲו‍ֹנָה בָהּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּ֤י דְבַר־יְהֹוָה֙ בָּזָ֔ה וְאֶת־מִצְוָת֖וֹ הֵפַ֑ר הִכָּרֵ֧ת ׀ תִּכָּרֵ֛ת הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא עֲוֺנָ֥ה בָֽהּ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
אֲרֵי עַל פִּתְגָמָא דַּייָ בַּסַּר וְיָת פִּקּוֹדוֹהִי אַשְׁנִי אִשְׁתֵּיצָאָה יִשְׁתֵּיצֵי אֲנָשָׁא הַהוּא חוֹבֵיהּ בֵּיהּ׃
ירושלמי (יונתן):
אֲרוּם עַל פִּתְגָמָא קַדְמָאָה דְפַקֵיד יְיָ בְּסִינַי בָּסַר וְיַת תַּפְקִידַת מְהוּלְתָּא בָּטִיל אִישְׁתֵּיצָאָה בְּעַלְמָא הָדֵין יִשְׁתֵּיצֵי בַר נְשָׁא הַהוּא בְּעַלְמָא דְאָתֵי דְעָתִיד לְמִתַּן חוּשְׁבַּן חוֹבָתֵיהּ לְיוֹם דִינָא רַבָּא:
ירושלמי (קטעים):
אֲרוּם פִּתְגָמָא דַיְיָ בָּזֵי וְיַת פְּקִידוֹי אָפַס מִשְׁתֵּיצָא תִשְׁתֵּיצֵי נַפְשָׁא הַהוּא חוֹבֵיהּ תְקַבֵּיל:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"דבר ה'" - אזהרת ע"א מפי הגבורה והשאר מפי משה

"עונה בה" - בזמן שעונה בה שלא עשה תשובה

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

דְּבַר ה' – אַזְהָרַת עֲבוֹדָה זָרָה מִפִּי הַגְּבוּרָה, וְהַשְּׁאָר מִפִּי מֹשֶׁה (ספרי קיב).
עֲוֹנָה בָהּ – בִּזְמַן שֶׁעֲוֹנָהּ בָּהּ, שֶׁלֹּא עָשָׂה תְּשׁוּבָה (שם; סנהדרין צ' ע"ב).

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וטעם עונה בה" - בזמן שעונה בה ולא בזמן שעשה תשובה לשון רש"י מדברי רבותינו (שבועות יג) ועל דרך הפשט הוא כמו דמיהם בם (ויקרא כ כז) חטאם ישאו ערירים ימותו (שם פסוק כ) ערות אחותו גלה עונו ישא (שם פסוק יז) וראיתי בפרקי דרך ארץ מהו עונה בה מלמד שהנפש נכרתה ועונה עמה כלומר שהעון דבק בה אחרי הכרת להיות נדונת ביסורין לעולם כענין כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה (ישעיהו סו כד)

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


כי דבר ה' בזה. כל התורה בכלל קרא דבר ה' שכיון שהוא עובד עבודה זרה במזיד הרי הוא בוזה כל התורה כלה.

ויתכן לפרש דבר ה' ע"ד הפשט על דבור ראשון של עשרת הדברות שהוא עובר על מצות אנכי ובוזה האלהות, ואת מצותו הפר היא מצות לא תעשה של לא יהיה לך שהפר אותה ועבר עליה, וכלל הדבר כי בזה אנכי ובטל לא יהיה לך.

וע"ד המדרש כי דבר ה' בזה זה המגלה פנים בתורה ואפיקורוס. ולמדו רז"ל בכאן כי תלמיד חכם הוא דבר ה' מפני שהוא מגיד דבר ה' והמצדיק את הרבים, וכענין שכתוב (תהלים קג) גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו, והאפיקורס המבזה אותו הוא בוזה את דבר ה'.

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)

נ. הכרת תכרת הכרת בעוה”ז תכרת לעוה"ב, דברי ר"ע. א"ל ר' ישמעאל (לפי שהוא אומר הכרת תכרת הנפש) [והלא כבר נאמר את ה' הוא מגדף ונכרתה וכי ג' עולמות יש. אלא ונכרתה בעולם הזה, הכרת בעולם הבא, הכרת תכרת דברה תורה כלשון בני אדם.

נא. עונה בה כל המתים במיתה מתכפרים אבל זו עונה בה. כענין שנאמר ותהי עונותם על עצמותם. או אפילו עשה תשובה, תלמוד לומר עונה בה ולא כל זמן שעשה תשובה. וכן הוא אומר שחת לו, לא בניו מומם. כשמומם בם אינם בניו, וכשאין מומם בם הם בניו. ר' ישמעאל אומר עונה בה למה נאמר, לפי שהוא אומר פוקד עון אבות על בנים, יכול אף עכו"ם נפקדת על בנים על שלשים ועל רבעים, תלמוד לומר עונה בה. בה עון תלוי ואין נפקדת על בנים ולא על שלשים ולא על רבעים. ר' נתן אומר סימן טוב לאדם שנפרעים ממנו לאחר מיתתו. מת ולא נספד ולא נקבר אכלתו חיה או שירדו עליו גשמים הרי זה סימן טוב, שנפרעים ממנו לאמר מיתתו. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר (ירמיהו ח א) בעת ההיא נאם ה' יוציאו את עצמות מלכי יהודה ואת עצמות שריו [וכו'] ושטחום לשמש ולירח. אמר רבי שמעון בן אלעזר מכאן זייפתי ספרי כותיים שהיו כותים אומרים אין מתים חיים, אמרתי להם הרי הוא אומר הכרת תכרת הנפש ההוא עונה בה. שאין תלמוד לומר עונה בה, אלא שעתיד ליתן את החשבון ליום הדין.

בעל הטורים (כל הפרק)(כל הפסוק)

הכרת תכרת. בגימטריא שדברה התורה כלשון בני אדם. סמך מקושש למגדף. לומר לך שבזמן אחד היו כדאיתא בחולין פרק קמא ומפני ששבת חמור כע"ז סמך להם פרשת ציצית ששקולה גם כן ככל המצות דכתיב וזכרתם את כל מצות ה':

<< · מ"ג במדבר · טו · לא · >>