פתיחת התפריט הראשי

מ"ג במדבר ו ז


מקראות גדולות במדבר


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לאביו ולאמו לאחיו ולאחתו לא יטמא להם במתם כי נזר אלהיו על ראשו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ לֹא יִטַּמָּא לָהֶם בְּמֹתָם כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לְאָבִ֣יו וּלְאִמּ֗וֹ לְאָחִיו֙ וּלְאַ֣חֹת֔וֹ לֹא־יִטַּמָּ֥א לָהֶ֖ם בְּמֹתָ֑ם כִּ֛י נֵ֥זֶר אֱלֹהָ֖יו עַל־רֹאשֽׁוֹ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
לַאֲבוּהִי וּלְאִמֵּיהּ לַאֲחוּהִי וְלַאֲחָתֵיהּ לָא יִסְתָּאַב לְהוֹן בְּמוֹתְהוֹן אֲרֵי נִזְרָא דֶּאֱלָהֵיהּ עַל רֵישֵׁיהּ׃
ירושלמי (יונתן):
לְאָבוּי וּלְאִמֵיהּ לְאָחוֹי וּלְאַחְתֵיהּ לָא יִסְתָּאַב לְהוֹן בְּמוֹתְהוֹן אֲרוּם כְּלִילָא דֶאֱלָהֵיהּ עַל רֵישֵׁיהּ:

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)

קו. ומה תלמוד לומר לאביו ולאמו לא יטמא, לאביו ולאמו אינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה. עד שלא יאמר יש לי בדין הואיל וכהן גדול בל יטמא לקרובים ונזיר בל יטמא לקרובים, אם למדתי לכהן גדול שמטמא למת מצוה אף נזיר מטמא למת מצוה. ועוד קל וחומר ומה כהן גדול שקדושתו קדושת עולם הרי הוא מטמא למת מצוה, נזיר שקדושתו קדושת שעה אינו דין שיטמא למת מצוה. לא אם אמרת בכ"ג שאינו מביא קרבן על טומאתו לפיכך מטמא למת מצוה, תאמר בנזיר שמביא קרבן על טומאתו שלא יטמא למת מצוה, תלמוד לומר לאביו ולאמו לא יטמא. לאביו ולאמו לא יטמא אבל מטמא הוא למת מצוה. או לאביו ולאמו לא יטמא אבל מטמא הוא לשאר מתים. אמרת קל וחומר, ומה כהן הדיוט שמטמא הוא לקרובים אין מטמא לשאר מתים, נזיר שאין מטמא לקרובים אין דין שלא יטמא לשאר מתים. הא מה תלמוד לומר לאביו ולאמו לא יטמא, לאביו ולאמו אינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה. הא עד שלא יאמר, יש לי בדין. נאמר כלל בכ”ג ונאמר כלל בנזיר מה כלל האמור בכ”ג בל יטמא לקרובים אף כלל האמור בנזיר בל יטמא לקרובים. אתה דן מכ”ג ואני אדון מכ”ה נאמר כלל בכהן הדיוט ונאמר כלל בנזיר, מה כלל האמור בכ”ה הרי הוא מטמא לקרובים אף כלל האמור בנזיר הרי הוא מטמא לקרובים. אתה דן מכ”ה ואני אדון מכ”ג. תלמוד לומר לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא להם במותם אם היה (כ”ג) [כהן הדיוט] לאביו ולאמו לא מטמא אבל מטמא למ"מ, אם (הולך לשחוט את פסחו) [היה כ”ג] לאחיו אין מטמא אבל מטמא למת מצוה, אם (היה כ”ה) [היה הולך לשחוט את פסחו] לאחותו אין מטמא אבל מטמא למת מצוה. אבל לבנו ולבתו לא נאמר שאין הקטנים נזורים.

קז. לא יטמא להם במותם במותם אינו מטמא אבל מטמא הוא בנגעם ובזיבתם. אין לי אלא בנזיר, בכהן גדול מנין, תלמוד לומר לאמו בכ”ג. שלא היא צריך שכבר קל וחומר הוא, ומה אם במקום טשכהן הדיוט מטמא לאחיו מאביו, אין כ”ג מטמא לאביו, מקום שאין כ”ה מטמא לאחיו מאמו דין הוא שלא יהא כ"ג מטמא לאמו. אם זכיתי מן הדין מה תלמוד לומר לאמו בכ”ג. מופנה, להקיש ולדון ג”ש, נאמר כאן אמו ונאמר להלן אמו מה, אמו האמור להלן מטמא בנגעם ובזיבתם אף אמו האמור כאן מטמא בנגעם ובזיבתם.

לא יטמא להם במותם, במותם אין מטמא אבל עומד הוא בהספד ובשורה.

קח. כי נזר אלהיו על ראשו בין שיש לו שער בין שאיז לו שער דברי ר' (נתן) [יונתן].

כל ימי נזרו קדוש הוא לה' למה נאמר, לפי שהוא אומר עד מלאת הימים אין לי אלא שיש לו הפסק לנזירותו, נזיר עולם מנין תלמוד לומר כל ימי נזרו להביא נזיר עולם. קדוש הוא לה' זו קדושת הגוף. אתה אומר זו קדושת הגוף, או אינו אלא קדושת שער. כשהוא אומר קדוש יהיה הרי קדושת שער אמרה, הא מה תלמוד לומר קדוש הוא לה' זו קדושת הגוף.

<< · מ"ג במדבר · ו · ז · >>