מ"ג במדבר ה ו


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
דבר אל בני ישראל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעל מעל ביהוה ואשמה הנפש ההוא

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּיהוָה וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
דַּבֵּר֮ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ אִ֣ישׁ אֽוֹ־אִשָּׁ֗ה כִּ֤י יַעֲשׂוּ֙ מִכׇּל־חַטֹּ֣את הָֽאָדָ֔ם לִמְעֹ֥ל מַ֖עַל בַּיהֹוָ֑ה וְאָֽשְׁמָ֖ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִֽוא׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
מַלֵּיל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל גְּבַר אוֹ אִתָּא אֲרֵי יַעְבְּדוּן מִכָּל חוֹבֵי אֲנָשָׁא לְשַׁקָּרָא שְׁקַר קֳדָם יְיָ וִיחוּב אֲנָשָׁא הַהוּא׃
ירושלמי (יונתן):
מַלֵיל עִם בְּנֵי יִשְרָאֵל גְבַר אוֹ אִיתְּתָא דִי יַעֲבְדוּן מִכָּל חוֹבֵי אֱנָשָׁא לִמְשַׁקְרָא שְׁקַר קֳדָם יְיָ וְיִתְחַיֵיב בַּר נַשׁ הַהוּא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"למעל מעל בה'" - הרי חזר וכתב כאן פרשת גוזל ונשבע על שקר היא האמורה בפ' ויקרא (ויקרא ה) ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו וגו' ונשנית כאן בשביל שני דברים שנתחדשו בה האחד שכתוב והתודו לומר שאינו חייב חומש ואשם על פי עדים עד שיודה בדבר והשני על גזל הגר שהוא ניתן לכהנים

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

לִמְעֹל מַעַל בַּה' – הֲרֵי חָזַר וְכָתַב כָּאן פָּרָשַׁת גּוֹזֵל וְנִשְׁבָּע עַל שֶׁקֶר, הִיא הָאֲמוּרָה בְּפָרָשַׁת 'וַיִּקְרָא': "וּמָעֲלָה מַעַל בַּה' וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ" וְגוֹמֵר (ויקרא ה,כא); וְנִשְׁנֵית כָּאן בִּשְׁבִיל שְׁנֵי דְבָרִים שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ בָּהּ: הָאֶחָד, שֶׁכָּתַב "וְהִתְוַדּוּ" (פסוק ז), לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ חַיָּב חֹמֶשׁ וְאָשָׁם עַל פִּי עֵדִים, עַד שֶׁיּוֹדֶה בַּדָּבָר; וְהַשֵּׁנִי – עַל גֶּזֶל הַגֵּר, שֶׁהוּא נָתוּן לַכֹּהֲנִים (ספרי ב; במ"ר ח,ה).

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

חטאות האדם: הכתובים בפרשת אשם גזילות בסוף פרשת ויקרא וכחש בעמיתו בפקדון וגו', ובשביל גזר הגר שאין לו גואל ומת הגר נשנית כאן:


רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וטעם מכל חטאת האדם" - כמו אשר יעשה האדם מכל חטאת לחטוא בהנה מכל מה שיחטא איש באיש וכחש בעמיתו ואמר למעל מעל בה' שישבע בשמו לשקר ויאשם לפניו ולפי שכבר הוזכר החטא הזה (ויקרא ה כ כו) ולא בא לחדש אלא גזל הגר דבר בו בלשון קצרה ואמר בכאן איש או אשה מפני שאין דרך האשה לגזול ואולי לא יחייב אותה הכתוב בחומש ואשם כאיש והזכיר וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל (פסוק ט) לומר שאם נתנו התרומה לכהן תהיה שלו והגוזל אותה ממנו נדון בדין אשם גזילות ולכך הזכירם בכאן או שבא להשלים תורת הכהנים בתרומה כי עדיין לא הזכירה רק ברמז מלאתך ודמעך לא תאחר (שמות כב כח) וכן הם יאכלו בלחמו (ויקרא כב יא) אבל לא ביאר דין התרומה שתנתן לכהן כלל והזכיר המעשר בסוף תורת כהנים שיהיה קדש לה' ועכשיו בא לצוות בתרומה ובקדשים שיהיו לכהנים במתנת הבעלים שיתנו אותה להם לרצונם לומר שטובת הנאה לבעלים היא ולא נזכרה מנחת הסוטה עם שאר המנחות בתורת כהנים בעבור שהיא מנחת קנאות ואינה לכפרה והשלים בכאן את דינה ועוד בעבור שיחס את העם לבית אבותם נתן להם דת ודין לדעת הממזרים שאינם בני בעלי אמותם כאשר יבא חשד בלב האיש על אשתו וכן השלים בקרבנות דין הנזיר כי אחרי שהוקם המשכן ונבדלו מהם הטמאים לקח מבחוריהם לנזירים אשר צבאו פתח אהל מועד לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו ועוד כי האשה שתדור בנזירות הפך הסוטה ולפיכך אמר בפרשה (להלן ו ב) איש או אשה כי יפליא ורבותינו אמרו עוד (סוטה ב) למה נסמכה פרשת נזירות לפרשת סוטה שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין והטעם כי זנות יין ותירוש יקח לב (הושע ד יא) וגידול השער הפך הבחורים המסלסלים שער ראשם להתנאות והגידול יוליד דאגה בלב איש ולפיכך הוא קדוש וצריך להשתמר מן הטומאה כי הוא ככהן המשרת לאלהיו

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"למעול מעל בה'" כבר באר הקבלה שזה נאמר על גזל הגר כי אמנם הגוזל אותו מחלל שם אלהיו בעיני הגר אשר בא לחסות תחת כנפיו ולכן יקרא מועל בקודש וחייב אשם כמשפט כל מועל בו:

אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

איש וגו' כי יעשו מכל וגו'. אמר למעול ולא אמר ומעלו מעל, יתבאר על פי דבריהם ז"ל (ספרי פסיקתא ב' - ב"ק קי א) שאמרו שהכתוב מדבר במשקר בממון חברו ונשבע לו לשקר, והגם שכבר נאמר הדבר בפרשת ויקרא, חזר ונשנה לפרטי הדינים שנתחדשו בו, כפי זה יעיר הכתוב כי משעת מעשה החטא שהוא הגזל וכפירת ממון יחשוב הוא למעול מעל בה' לישבע בשמו כשיתבעוהו לדין, שאם לא כן הרי הוא בהשבון, והוא אומרו כי יעשו מכל חטאת האדם שהוא גזילת ממון חברו משעת מעשה הנה הוא מסכים למעול מעל בה':

ואשמה הנפש ההוא. לצד שהוא חטא בשבועה בה' יפעיל הגרעון בנפש, ושינה ה' לומר לשון יחיד וכל מה שלפניו ומה שלאחריו לשון רבים, מלפניו אמר כי יעשו וגו', מלאחריו והתודו, ותמצא שאמרו בגמרא כי כשירגישך הכתוב בכגון זה הוא הרגש גדול, ועיין מה שכתבנו מזה בפרשת ויקרא (ז' כ"א). גם דקדק לומר תיבת ההוא ללא צורך, יעורר הכתוב שהפגם הלז יעשה רושם למקור נפשות עם בני ישראל שתקרא נפש, וכדי שלא תבין שעל המועל הוא מדבר לזה אמר ההוא ולא אמר ואשמה נפשו, ועיין מה שכתוב בזוהר (אחרי ס"ז א) בפירוש פסוק נפשי אויתיך בלילה בדיוק נכון:

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)

יג. וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למה נאמרה פרשה זאת. לפי שהוא אומר נפש כי תחטא ומעלה [מעל] בה' (ואומר) או מצא אבדה וכחש בה ונשבע על שקר [וגו'] אבל בגזל הגר לא שמענו (בכל התורה) תלמוד לומר דבר אל בני ישראל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם בא הכתוב ולימד על גוזל הגר ונשבע לו ומת שישלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח. זו מדה בתורה כל פרשה שנאמרה במקום אחד וחיסר בה דבר אחד וחזר ושנאה במקום אחר לא שנאה אלא על שחיסר בה דבר אחד. ר"ע אומר כל מקום שנאמר בה (לאמר) צריך לידרש.

יד. ר' יאשיה אומר איש או אשה למה נאמר לפי שהוא אומר (שמות כא) וכי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור אין לי אלא איש אשה מנין תלמוד לומר איש או אשה להשוות אשה לאיש לכל חטאת ונזקין שבתורה. ר' יונתן אומר אין צריך שכבר נאמר (שם) בעל הבור ישלם ואומר שלם ישלם המבעיר את הבערה מה תלמוד לומר איש או אשה לתלמודו הוא בא.

טו. כי יעשו מכל חטאת האדם למה נאמר לפי שנאמר נפש כי תחטא ומעלה מעל [וגו'] או מצא אבדה. אין לי אלא במשקר באלו כמשקר במקום בשאר כל דבר מנין תלמוד לומר כי יעשו מכל חטאת האדם למעל מעל אין מעילה בכל מקום אלא שיקור וכן הוא אומר וימעלו באלהי אבותיהם (דברי הימים א’ ה') ,ואומר וימעלו בני ישראל מעל בחרם (יהושע ז) ואומר וימת שאול במעלו, אשר מעל בה' (דברי הימים א’ י') ואומר בעוזיה צא מן המקדש כי מעלת (דברי הימים ב’ כו) ואומר ומעלה בו מעל (במדבר ה').

טז. ואשמה הנפש ההוא למה נאמר לפי שהוא אומר איש או אשה אין לי אלא איש או אשה טו"א מנין תלמוד לומר ואשמה הנפש ההוא, הנפש ההיא הכל במשמע האנשים והנשים והגרים במשמע. ב] משמע מביא את אלו ומביא את הקטן אמרת מה אם ע"ז חמורה פטר בה את הקטן קל וחומר כל מצות שבתורה.

ב) אשר אני שוכן בתוכה כצ"ל וכ”ה שם.

יז. ואשמה הנפש ההוא מנין לגוזל (הגר) ונשבע לו והלך להביא את הכסף ואת האשם ולא הספיק להביא עד שמת שהיורשים פטורים תלמוד לומר ואשמה הנפש ההיא. או כשם שפטורים מן האשם כך יהיו פטורים מן הקרן תלמוד לומר ונתן לאשר אשם לו.

יח. ואשמה הנפש ההוא למה נאמר. מנין אתה אומר המדליק גדישו של חבירו ביוהכ”פ שאף על פי (שאין בית דין נפרעים ממנו שיהיה נדון בנפשות) [שהוא נדון בנפשו בית דין נפרעים ממנו] תלמוד לומר ואשמה הנפש ההוא.

יט. ואשמה הנפש ההוא והתודו למה נאמר לפי שנאמר והתודה אשר חטא עליה, אין לי אלא חטאת שטעונה וידוי, אשם מנין תלמוד לומר ואשמה הנפש ההיא והתודה. רבי נתן אומר זה בנה אב לכל המתים שטעונים וידוי

בעל הטורים (כל הפרק)(כל הפסוק)

מכל חטאת האדם. סמך לשילוח הטמאים שע"י חטאת האדם שחטא אדם הראשון שאכל מן העץ והנחש הטעה את האשה והוציאה שם רע באדם הוכו הג' הנחש בצרעת ואשה בזיבה ואדם במות וכסדר קללתם מנאם כאן צרוע דהיינו נחש וזב דהיינו אשה וטמא לנפש דהיינו האדם שנענש במות תמות:

למעול מעל. בה'. לומר שכל המטה דינו של גר כאילו מטה דינו של מעלה:

הנפש ההוא. והתודו. רמז שכל המומתים מתודים בעת יציאת הנפש:

<< · מ"ג במדבר · ה · ו · >>