מ"ג במדבר ד יט
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וזאת עשו להם וחיו ולא ימתו בגשתם את קדש הקדשים אהרן ובניו יבאו ושמו אותם איש איש על עבדתו ואל משאו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ וְלֹא יָמֻתוּ בְּגִשְׁתָּם אֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אַהֲרֹן וּבָנָיו יָבֹאוּ וְשָׂמוּ אוֹתָם אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְזֹ֣את ׀ עֲשׂ֣וּ לָהֶ֗ם וְחָיוּ֙ וְלֹ֣א יָמֻ֔תוּ בְּגִשְׁתָּ֖ם אֶת־קֹ֣דֶשׁ הַקֳּדָשִׁ֑ים אַהֲרֹ֤ן וּבָנָיו֙ יָבֹ֔אוּ וְשָׂמ֣וּ אוֹתָ֗ם אִ֥ישׁ אִ֛ישׁ עַל־עֲבֹדָת֖וֹ וְאֶל־מַשָּׂאֽוֹ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְדָא עֲבִידוּ לְהוֹן וְיֵיחוֹן וְלָא יְמוּתוּן בְּמִקְרַבְהוֹן לְקוֹדֶשׁ קוּדְשַׁיָּא אַהֲרֹן וּבְנוֹהִי יֵיעֲלוּן וִימַנּוֹן יָתְהוֹן גְּבַר גְּבַר עַל פּוּלְחָנֵיהּ וּלְמַטוּלֵיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְדָא תַּקַנְתָּא עֲבִידוּ לְהוֹן וְיֵיחוֹן בְּחַיֵי דְצַדִיקֵי וְלָא יְמוּתוּן בְּאֵשָׁא מְצַלְהֲבָא וִיזוּחוֹן עֵינֵיהוֹן מִן בֵּית קוֹדֶשׁ קוּדְשַׁיָא בִּזְמַן מִקְרַבְהוֹן לְתַמָן אַהֲרן וּבְנוֹי יֵיעָלוּן וִימַנוּן יַתְהוֹן גְבַר גְבַר עַל פּוּלְחָנֵיהּ וְלִמְטוּלֵיהּ: |
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
וחיו ולא ימותו. פירוש כי בהתעסקם בארון שבו התורה שהוא מקור החיים יאריכו ימים, ולחשש ההיזק שיכול להיות מהנגיעה והראות בו אמר ולא ימותו:
חסלת פרשת במדבר
פרשת נשא
(כא - כב) וידבר ה' וגו' נשא. הוצרך לומר וידבר פעם ב', ולא הספיק במה שאמר: וידבר ה', במספר בני קהת הקודם שבפרשת במדבר, לצד שבא לומר ענין אחר לבד המספר, והוא שינשא וירומם בני גרשון לערך בני מררי. וענין זה הוא דבר בפני עצמו שאין נשיאות זה בגדר נשיאות בני קהת שהם נושאי הארון, לזה קבע לו דיבור בפני עצמו, ולזה כשצוה על מספר בני מררי, אמר: בני מררי וגו' תפקוד - לא קבע להם דיבור בפני עצמו, שאין להם מעלה אלא מנין ממה שאמר: תפקוד ולא תשא:
אל משה וגו'. ולהלן במספר אמר: ואל אהרן, לצד כי שם בא הציווי לאהרן כדי שיעשה סדר האמור בענין משאם של בני קהת, דכתיב: ״ושמו אותם וגו' ולא ימותו״, לזה אמר: ואל אהרן, מה שאין צורך לזה במשא בני גרשון: