ספורנו/במדבר/ד
העריכה
"בנסע המחנה" אחר שנסתלק הענן כי קודם לכן היה אסור להם ליכנס:
יעריכה
"ונתנו על המוט" ואז יזכו הלויים לשאת:
טזעריכה
"ופקדת אלעזר" לצוות מי ומי ישא ומה ישא כל אחד ואחד: " פקדת כל המשכן" ובעת נסיעתם וחנייתם היתה פקודתו לצוות הקמתם והורדתם והנחתם במקום הראוי להם:
יחעריכה
"אל תכריתו" אל תניחו את המשאות באופן שיזכה בהם כל הקודם כי בזה האופן יקרה שידחפו זה את זה ויחללו את הקודש וזה יהיה סבה להכריתם כמו שספרו ז"ל (פרק ב' דיומא) שקרה בתרומת הדשן:
יטעריכה
ושמו אותם איש איש על עבודתו ואל משאו. ולא שיהיה כל הקודם זוכה אבל ימתין כל אחד להיות מצווה ועושה:
כעריכה
"ולא יבאו לראות" באופן זה לא יבאו לראות כשהכהן מכסה את כלי הקדש כדי להקדים איש את חברו ולא ינהגו קלות ראש באופן שיתחייבו מיתה:
כדעריכה
"לעבוד ולמשא" לעבוד בחנותם, ולמשא בעת המסע. לפי שלמעלה כשאמר ומשמרת בני גרשון באהל מועד דבר על משמרתם בעת חנייתם אמר כאן שכל מה שהיה תחת עבודתם במשמרת החניה היה גם כן במשמרת המשא בעת המסע:
כועריכה
"ועבדו" בעת החניה תהיה משמרתם על כל הכלים האלה ועל כל הכלים אשר יעשה להם ובשבילם כדי לעבוד כגון צבת ומקבות לנטוע ולעקור היתדות:
כזעריכה
"לכל משאם." בעת המסע: " ולכל עבודתם" בעת החניה:
מטעריכה
"איש איש על עבודתו ועל משאו ופקודיו." מנה כל אחד מהם על העבודה שיעשה בעת החניה," ועל משאו" בעת המסע. שידע כמה משקל משאו וידע גם כן פקודיו והוא שידע שמות הכלים שישא הנקובים בשם כאמרו וכשמות תפקדו את כלי משמרת משאם: