מ"ג אסתר ט טז

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמד על נפשם ונוח מאיביהם והרוג בשנאיהם חמשה ושבעים אלף ובבזה לא שלחו את ידם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וּשְׁאָר הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בִּמְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ נִקְהֲלוּ וְעָמֹד עַל נַפְשָׁם וְנוֹחַ מֵאֹיְבֵיהֶם וְהָרוֹג בְּשֹׂנְאֵיהֶם חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים אָלֶף וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּשְׁאָ֣ר הַיְּהוּדִ֡ים אֲשֶׁר֩ בִּמְדִינ֨וֹת הַמֶּ֜לֶךְ נִקְהֲל֣וּ ׀ וְעָמֹ֣ד עַל־נַפְשָׁ֗ם וְנ֙וֹחַ֙ מֵאֹ֣יְבֵיהֶ֔ם וְהָרוֹג֙ בְּשֹׂ֣נְאֵיהֶ֔ם חֲמִשָּׁ֥ה וְשִׁבְעִ֖ים אָ֑לֶף וּבַ֨בִּזָּ֔ה לֹ֥א שָֽׁלְח֖וּ אֶת־יָדָֽם׃

תרגום שני (כל הפרק)

ושרכא יהודאי דהוו במדינתא דמלכא אחשורוש איתכנישו וקמו והוון מרי נפשיהון ואיתניחו מן בעלי דבביהון וקטילו בשנאיהון שבעין וחמשה אלפין ובביזתא לא אושיטו ידיהון. ואילין אינון גבראין דקטילו יהודאי בשושן הינון שנאיהון דישראל דהוון אמרין לדבית ישראל מיכא ועד דקליל יומין אנן קטלינן לכון וטרפינן בניכון לארעא.

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

השאלות:

פסוק זה כולו מיותר אחר שכבר הזכיר בפסוק ב' ג' ה' איך הרגו היהודים ואיבדו צורריהם,

גם סותר לפסוק ב' ששם אמר כי איש לא עמד בפניהם, ופה אמר שנקהלו ועמוד על נפשם משמע שלחמו.

מדוע פה אמר ונוח מאויביהם והרוג בשונאיהם, ולמעלה (ו ה') אמר שהכו באויביהם ועשו בשונאיהם כרצונם :

והנה בפסוק ג' דבר מן הערים המוקפים חומה, ששם היה מושב השרים ושם עמדו חיל המלך והיו למגן בעד היהודים, ושם איש לא עמד בפניהם, ולא הצטרכו לעמוד על נפשם ולהלחם, אבל פה מספר איך היו ענינם בהפרזים, כי בערים הפרזות הקטנים ובהכפרים ששם לא היו לא השרים אשר נשאו את היהודים ולא חיל המלך, ושם באמת הרימו אויביהם יד להלחם בם, ולכן סיפר כי שאר היהודים אשר במדינות המלך, שהם אותם שאינם יושבים בערים המוקפים, נקהלו ועמוד על נפשם ולחמו בחרבם וכלי מלחמה עד שנחו מאויביהם, ותגבר ידם עליהם, וע"כ סיפר כי הם הרגו בשונאיהם, כי הם כללו ההריגה לכל זרע עמלק אחר שניצתה המלחמה, משא"כ בהמוקפים סיפר שעשו בשונאיהם כרצונם ולא הרגום, אחר שלא היה מלחמה ביניהם :

מדרש רבה (כל הפסוק)

עריכה

אסתר רבה ט טז

אור חדש

פרק ט/פסוק טז

ונח מאויביהם (אסתר ט, טז) פי' ונח מאויביהם שלא היו צריכים לדאוג מהם כלל ומתחלה (ספר אור חדש עמוד ריב) כתיב (שם) ועמד על נפשם להציל אותם מן המות ואחר כך אמר ונח מאויביהם שהיו נחים מן המצירים להם ולא היו דואגים עוד שיהיו מצירים להם אבל שיהיו נחים ועושים יו"ט זה לא היה ביום י"ג רק ביום י"ד ועל זה כתיב (שם יח) והיהודים אשר בשושן נקהלו בי"ג ובי"ד ונח בט"ו ואצל שאר מדינות כתב ונח מאויביהם ולא אצל שושן וזה כמו שבארנו למעלה כי עיר שושן לא היה להם היראה שם כ"כ ולא נשארו צוררים להם כלל ולפיכך לא הוצרך לכתוב ונח מאויביהם אבל בשאר מדינות המלך יש לחשוב כי נשארו צוררים אל היהודים לכך כתיב ונח מאויביהם כי לגמרי נחו ושלא תאמר שלא הרגו ממש רק שנקהלו לעמוד על נפשם להרוג אותם והיו האויבים מכניעים עצמם לפניהם ולא עשה בהם היהודים מעשה הריגה כי זה לא נזכר כי לא כתיב רק נקהלו ועמוד על נפשם לכך כתיב (שם טז) והרוג בשונאיהם שהרגו אותם ולא כתיב הרוג בשונאיהם ואח"כ ונח מאויביהם כי אם כן הייתי מפרש כי נחו מאויביהם שהיה להם משתה ושמחה ולכך מקדים לומר ונח מאויביהם והרוג בשונאיהם ומוכח מזה כי ונחו מאויביהם לא איירי שנחו ועשו בו י"ט רק הנחתם מצוררים שלהם.

<< · מ"ג אסתר · ט · טז · >>