מ"ג אסתר ח טז

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ליהודים היתה אורה ושמחה וששן ויקר

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לַיְּהוּדִ֕ים הָֽיְתָ֥ה אוֹרָ֖ה וְשִׂמְחָ֑ה וְשָׂשֹׂ֖ן וִיקָֽר׃

ליהודאי הות רשותא למעסק באוריתא ולמיטר שביא ומועדיא ולמגזר עורלת בניהון ולאחתא תפילין על ידיהון ועל רישיהון:

(אסתר ח טז): "ליהודים היתה אורה ושמחה" –

(מגילה טז, ב): "אמר רב יהודה: אורה – זו תורה, וכן הוא אומר (משלי ו כג): "כי נר מצוה ותורה אור".

שמחה – זה יום טוב, וכן הוא אומר (דברים טז יד): "ושמחת בחגך".

ששון – זו מילה, וכן הוא אומר (תהלים קיט קסב): "שש אנכי על אמרתך".

ויקר – אלו תפלין, וכן הוא אומר (דברים כח י): "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", ותניא, "רבי אליעזר הגדול אומר: אלו תפלין שבראש"."