מ"ג אסתר ו א
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בלילה ההוא נדדה שנת המלך ויאמר להביא את ספר הזכרנות דברי הימים ויהיו נקראים לפני המלך
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בַּלַּ֣יְלָה הַה֔וּא נָדְדָ֖ה שְׁנַ֣ת הַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּ֗אמֶר לְהָבִ֞יא אֶת־סֵ֤פֶר הַזִּכְרֹנוֹת֙ דִּבְרֵ֣י הַיָּמִ֔ים וַיִּהְי֥וּ נִקְרָאִ֖ים לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃
תרגום שני (כל הפרק)
ביה בליליא נדת שינתיה דקדשא בריך הוא במרומא ואי לא כתיב הדין קרייא לא איפשר למימריה וייקץ כישן יי וגו׳ עורה למה תישן יי. וחס ושלום לא אית קדמוי שינה אלא כד חטין ישראל עביד גרמיה דכוות דמיך. ברם כד עבדין רעותיה לא נאים ולא דמיך דכתיב הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל הא לא נאים ולא דמיך נטורא דישראל.
ביה בליליא נדת שינתיה דמרדכי צדיקא דהוה שהיר ולא שכיב והוה שכיב ולא דמיך. והוו ישראל כנישין ויתבין קדמוי ואמרין ליה את גרמת להון לדבית ישראל ית כל בישתא הדא דאין קמתא מוקדם המן רשיעא וכרעתא וסגדתא ליה לא אתת עלנא ית כל עקתא הדא. מתיב מרדכי ואמר להון לדבית ישראל לבושא דהוה לביש המן רשיעא ציירין עלוהי תרין צלמין חד מן קדמוהי והד מן אחורוהי ואין קמית וסגדית ליה אשכחית הויתי פלח לטעוותא ואתון ידעין דמן דפלח לטעוותא ייבד מן עלמא הדין ומטריד מן עלמא דאתי. ושתקן מיניה כל בית ישראל.
ביה בליליא נדת שינתיה דהמן רשיעא דהוא שהיר ולא שכיב והוה לא דמיך מחמת דהוה מתקן ית צליבא למצלב ית מרדכי עלוהי ולא הוה ידע דלגרמיה הוה מתקן יתיה.
ביה בליליא נדת שנתיה דאסתר מלכתא צדיקתא דהות עבדת לחמא לאעלא ית המן בשירותא עם מלכא.
ביה בליליא נדת שינתיה דמלכא טפשא אחשורוש דהוא שהיר ולא שכיב והוא שכיב ולא דמיך דנקטת יתיה רוחא דנקטת למלכי. וכן אמר לכל רברבנוהי מה דאכלית לא אהני לי ומה דשתיתי לא איתקבל עלי שמיא רעימין עלי ושמי שמיא מרימין בקלהון הדא מתנן אמרית למשבק למדינתא ולא שבקית להון או אסתר והמן מכוונין למקטל יתי דלא עלת אסתר לשירותא עמי אלא להמן בלחודוי.
ביה בליליא ההוא על דוכרניה דאברהם יצחק ויעקב קדם אבוהון דבשמיא דאישתלח מלאכא מן מרומא הוא מיכאל רב חיילא דישראל ויתיב ברישא דמלכא ונדי ית שינתיה מיניה כוליה ליליא עד דאמר לאעלא קדמוי ית ספר דוכרניא דיומתא והוו קריין ביה קדם מלכא עובדי דיניהון דמלכי קדמאי דהוון מן קדמוי ויתיב לעיל מן עינוי דמלכא אחשורוש והוה מסתכל מלכא וחזי כדמות גבר. עני ואמר ליה למלכא המן בעי למיקטלך ונמליך חלפיך והוא מקדים בצפרא ובעי למישאל מינך גברא דפרקך מן מותא ובעי למיקטליה. אלא אימר ליה להמן מה למעבד לגברא דמלכא צבי ביקריה וחזי דלא שאיל מינך אלא בלבושין וכיתרא דמלכותא וסוסייא דרכיב עלוי מלכא. וגברא דהוה קרי בספר דוכרניא עם שופרא הוה.רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת – דֶּרֶךְ הַמְּלָכִים, כְּשֶׁשְּׁנָתָן נוֹדֶדֶת, אוֹמְרִים לִפְנֵיהֶם מְשָׁלִים וְשִׂיחוֹת עַד שֶׁשְּׁנָתָם חוֹזֶרֶת עֲלֵיהֶם. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (שם): מִתּוֹךְ שֶׁנָּתַן לִבּוֹ עַל הָמָן וְאֶסְתֵּר, אָמַר: "אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יֵדַע אָדָם שֶׁהוּא אוֹהֲבִי עֲצָתָם, וִיגַלֶּה לִי." וְחָזַר וְאָמַר: "שֶׁמָּא עָשָׂה לִי אָדָם טוֹבָה וְלֹא גְמַלְתִּיו, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין עוֹד לִי." לְפִיכָךְ: "וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת".
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- מה היא סבת נדידת השינה,
- מדוע כפל ספר הזכרונות דברי הימים :
בלילה, אין ספק כי המלך בראותו את כל החרדה שחרדה אסתר לבא אליו, ידע כי בקשה גדולה יש לה לבקש, כי בעבור זה אמר עד חצי המלכות, ויען שכפלה בדבריה אם מצאתי חן, ואם על המלך טוב, הבין שהשאלה שתבקש הוא דבר הטוב לפני המלך בעצמו, והראוי אליו מצד ישרו באשר הוא מושל עמים והוכן בחסד כסאו, ובזה עלה בלבו כי אין ספק נתחייב לשלם איזה גמול למטיב עמו, ולא שלם פעלו, ועל כן ציוה להביא ספר הזכרונות.
והנה המפרשים כתבו כי דברי הימים היה הדברי הימים הגדול שבו כתוב הכל באורך, והיה עוד לוח המפתחות שהיה כתוב בו ראשי דברים ועל ידו היו מחפשים בדברי הימים הגדול. ולי נראה כי היו שני דברי הימים, א. דברי הימים שנכתב לזכרון לדור אחרון קורות המלך ומעשיו ועלילותיו הן טוב והן רע, ודברי הימים הזה לא היה ביד המלך רק ביד המשנה, ב. דברי הימים שנכתב לפני המלך שיהיה לזכרון אל המלך עצמו, וזה נקרא ספר הזכרונות דברי הימים שהיה תכליתו למזכרת דברים, וכבר כתבתי כי מן המלך נשכח מי היה המגיד על בגתנא ותרש, ועל ידי כן גדל את המן, כי לא ידע למי ישלם גמול בעד הטובה הגדולה הזאת, אם לא למי שסיבב שישא את אסתר שעל ידה ניצל ממות, וגם שאח"כ השתדל המן שידמה להמלך שהוא היה המגיד, ועל ידי כן גדלו ורוממו, ובודאי מספר דברי הימים שהיה ביד המן נמחק שם מרדכי ונכתב שם המן במקומו שהמן היה המגיד, אבל בספר הזכרונות שהוא הדברי הימים אשר היה תחת יד המלך שם היה כתוב האמת, שמרדכי היה המגיד, ועל זה אמר;מדרש רבה
(תהלים קו, ג): "אַשְׁרֵי שֹׁמְרֵי מִשְׁפָּט עֹשֵׂה צְדָקָה בְּכָל עֵת" נמנו בעליית רבי טרפון ואמרו איזה הוא שעושה צדקה בכל עת אם תאמר אלו סופרים ומשנים אינן לא אוכלים ולא שותין ולא ישנים אלא אלו כותבי תפילין ומזוזות אינן לא אוכלים ולא שותין ולא ישנים אלא איזהו "עֹשֵׂה צְדָקָה בְּכָל עֵת" הוי אומר זה המגדל יתום בתוך ביתו תימר שאין מתגלגל ערום בלילה אמרו עדיין צריכין אנו למודעי בא ר' אלעזר המודעי ולמד לא דברה תורה אלא מתוך פרוסה שאוכלה בתוך ביתו
ד"א "אַשְׁרֵי שֹׁמְרֵי מִשְׁפָּט" זה מרדכי "עֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל עֵת" שגדל יתומה בתוך ביתו אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע "זָכְרֵנִי ה' בִּרְצוֹן עַמֶּךָ" בשעה שתעשה תשועה לישראל על ידי מרדכי ואסתר בשעה שבקש המן להשמיד את ישראל ושקל עשרת אלפים ככר כסף ע"י עושה מלאכת אחשורוש דכתיב "ועשרת אלפים ככר כסף וגו'" מה כתיב שם "אִישׁ יְהוּדִי וְגוֹ'":
אור חדש
פרק ו/פסוק א
בלילה ההוא נדדה שנת המלך (אסתר ו, א) וגו' פי' בשביל שנדדה שנת המלך לכך צוה שיביא לפניו ספר זכרונות כדי שיהיה ישן כאשר יהיו נקראים וקשה כי יותר היה לו להביא לפניו כלי זמר וכלי שיר מפני שלא היה יכול לישן ובגמרא (מגילה דף טו:) בלילה ההוא נדדה שנת המלך (אסתר ו, א) א"ר תנחום נדדה שנת מלכו של עולם ורבנן אמרו נדדו עליונים ותחתונים אמר רבה נדדה שנת המלך אחשורוש ממש נפלה ליה מלתיה בדעתיה אמר מאי דקמן דזמנהיה אסתר להמן בהדאי דילמא עצה קא שקלי עליה דההוא גברא למקטליה הדר אמר אי הכי הוה לא הוה אינש דרחים לי והוה מודע לי הדר אמר דלמא איכא אינש דעביד לי טיבותא ולא פרעתיה מיד ויאמר להביא את ספר הזכרונות ויהיו נקראים (אסתר ו, א) מלמד שנקראים מאליהם, וימצא כתוב (שם, ב) כתב מבעי ליה אמר ר' יצחק נפחא מלמד ששמשי מוחק וגבריאל כותב, אמר ר' אסי אמר ר' חנינא בר פפא דריש ר' שילא איש כפר תמרתא ומה כתב של מטה שהוא לזכותן של ישראל אינו נמחק כתב של מעלה על אחת כמה וכמה ע"כ, ואין להקשות איך אמר אחשורוש ליכא אינש דרחים לי ומודע לי דמאי שאלה היא זאת שודאי לא היו מגלים דבר זה ואין זה קשיא כמו שאמרנו למעלה אצל בגתן ותרש כי להם היה אפשר לתת לו סם המות מפני שהם ממונים לשומרו אבל כאשר אין לו זה שהוא שומר אליו אי אפשר שיעשו לו דבר רק אם יבא עליו בכח גדול ולא יוכל אחד לבא בכח גדול על אחד רק אם יש הרבה אנשים עמו ושייך בזה וכי אין יש אחד מהם שהיה מגלה לי זה ועוד שאין זה קשיא כי אין זה רק שכך היה נושא ונותן בזה במחשבתו שאם היה עושה עם הרבה היה אחד מגלה לי וכך הוא ענין המחשבה שהוא נושא ונותן בענין אם הוא כך א"כ ראוי שיהיה כך ומפני כי המעשה של המן מגיע אל הש"י כי המן הרשע רצה לאבד את ישראל וישראל בלבד נקראו בנים למקום כי הם העלולים מאתו יתברך בעצם ובראשונה ואם אין ישראל א"כ אין על השם יתברך שם עילה דעל מי יהיה נקרא שם עילה וכמו שאמר יהושע והכריתו את שמינו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול (יהושע ז, ט) וכבר פרשנו זה למעלה ולכך כתיב בלילה ההוא נדדה שנת המלך מלך מלכי המלכים ואע"ג דכתיב הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל (תהלים קכא, ד) אבל הוא ישן מן העבירות שביד ישראל מ"מ כאשר הגיע הדבר הזה שהוא אבוד ישראל ח"ו ודבר זה נוגע אל הש"י לכך נדדה שנת המלך כי על הש"י שם עילה מצד ישראל שהם העלול, ורבנן אמרי נדדו עליונים ותחתונים, וביאור זה כי עליונים ותחתונים תלוים בישראל ודבר זה נתבאר למעלה ג"כ ובכמה מקומות (נצח ישראל פרק י', דרך חיים בהקדמה ובפרק (ספר אור חדש עמוד קעח) א, ב) וכמו שדרשו רז"ל (בראשית רבה א, ד) בראשית ברא אלקים בשביל ישראל נברא העולם וכאשר היה המן רוצה לכלות ישראל נדדו עליונים ותחתונים ונראה מהו שדרשו כך מפני שהוקשה להם כיון שהכתוב מדבר משינה שהיא שייך לאדם במה שהוא אדם לא מצד שהוא מלך א"כ הוי לכתוב נדדה שנת המלך אחשורוש ולא שנת המלך סתם ולעיל אמרנו מן המדרש כי כל מקום שנאמר המלך משמעו בין המלך מלכים בין מלך אחשורוש לכך דרשו כי הכתוב בא לומר נדדה שנת מלך מלכי המלכים או נדדה שנת עליונים ותחתונים לכך כתב מלך סתם כי לא היה שינה זאת שינה של בשר ודם, ולמ"ד נדדה שנת אחשורוש ומה שלא כתיב נדדה שנת מלך אחשורוש מפני כי היה מתבונן בדבר שראוי למלך להתבונן כאשר ראה סעודת המן חשב כי אסתר והמן יועצים על אחשורוש למקטליה כי המן רוצה למלוך והמלך יש להזהר שלא יהיו יועצים עליו לרע לכך אמר נדדה שנת המלך וגו' כלומר מצד שהוא מלך יש לחוש לדבר זה ומה שאמר ספר זכרונות ספר דברי הימים מפני כי יש שני ספר דברי הימים כי יש ספר דברי הימים שכתוב בו מה שנעשה ואין צריך לזוכרם רק שנכתבו לדעת הנעשה ויש ספר דברי הימים שנכתבו שיהיה נזכר כמו שהוא דבר זה שנכתב שיהיה נזכר מה שעשה מרדכי למלך לכך כתב ספר זכרונות ודברי הימים ולא כתב ספר זכרונות בלבד שהיה משמע דבר שנכתב שיהיה נזכר שיהיה נעשה ולא שהיה ד"ה בלבד אבל מה שאמר ספר זכרונות דברי הימים משמע שיהיה נזכר לעשות איזה דבר זה נקרא ספר זכרונות ולכך כתב ספר זכרונות דברי הימים שפירושו דברי הימים שהיו ויהיו זכרון לעשות איזה דבר ומה שאמר ויהיו נקראים לפניו פירשו רז"ל (מגילה דף טו:) שהיו נקראים מעצמם פי' זה שיצאו מפי הקורא בקלות מאוד כאילו היה נקראים מעצמם כי היה זה מן הש"י ועל ידי נס היה זה ומעתה לא יקשה למה לא הביא כלי זמר לפניו כי היה זה מן הש"י כמו עיקר הקריאה שהיו נקראים מ"מ יש לפרש שהיה זה מן הש"י שלא היה כוונת אחשורוש להביא ספר זכרונות שיהיו נקראים שיביא לו דבר זה שינה רק מאחר שלא היה מתעסק בדברים אחרים לכך אמר להביא ספר זכרונות ואמר ששמשי מוחק וגבריאל כותב פי' זה כי שמשי היה פועל לגרום מחיקה אל הכתב עד שלא היה נמצא אבל גבריאל שהוא ממונה על הכתב היה פועל לשמור אותו מן המחיקה וזה שאמר כי שמשי היה מוחק וגבריאל כותב ודייק זה דלא הוי ליה למכתב כתוב מלשון פעול שהלשון הזה בא על קבלת הפעולה מן הכותב והרי כתיב (אסתר ו, ב) וימצא משמע שהיא נמצא לפניו ודבר זה לא נמצא לפניו שהיה מקבל הפעולה אבל בודאי יש לפרש שהכתב מורה שהוא כתוב מן הכותב מ"מ יותר יש לכתוב וימצא כתב דזה יותר שייך אצל וימצא ועוד דלא הוי ליה למכתב רק וימצא אשר הגיד מרדכי וגו' אלא לכך כתב כך שהיה נכתב על כרחו של שמשי ובזה שייך כתוב ולכך אמר וגבריאל כותב כי גבריאל ממונה על זה לפי ששמשי מוחק וגבריאל היה גובר על זה וכותב לכך כתיב כתוב ואמר אם כתב של מטה אינו נמחק אצל ישראל כתב של מעלה על אחת כמה וכמה ופי' זה כי ישראל מעשיהם נמצאים ומבוררים אף כתב של מטה שהוא בעולם הגשמי וכמו זה דרכו להיות נמחק ונתבטל כי הם מעשים חמרים כמו מה שעשה מרדכי לאחשורוש שהגיד על בגתן ותרש כ"ש כתב של מעלה פי' ענין אלקי שזה יש לו ציור אלקי למעלה המצוה שעושה שדבר זה אינו נמחק ומה שאינו נמחק כתב של מטה מפני כי ישראל הם עצם המציאות ולכך כל מעשיהם יש להם המציאות ג"כ ואינו נמחק ואינו בטל עוד כי ישראל בעצמם הם נבדלים מן הגשמי רק הם בלתי גשמיים ולכך מעשיהם מסולקים מן החמרי הגשמי אשר יש לו ההפסד ודבר זה מבואר ומה שכתיב כאן בגתנה ולמעלה כתיב בגתן כי למעלה מפני שמספר גוף המעשה רמז הכתוב כי היה חסר אלף היינו למוד החכמה וכדכתיב (איוב לג, לג) (ספר אור חדש עמוד קעט) ואאלפך חכמה כי סכלות היה זה כי שנים היו עושין זה וצריכים לדבר ביחד ואמרו (ויקרא רבה לב, ב) כי אזנים יש לכותל והדברים הם נשמעים לכך היה חסר למוד החכמה, ועוד כתיב (קהלת י, כ) גם במדעך מלך אל תקלל כי עוף השמים יולך את הקול לכך היה חסר למוד החכמה ויש לפרש ג"כ מפני המעשה הרע הזה שרצו לשלוח יד במלך לכך חסר אות אחת משמו מפני המעשה הרע ולכך אצל גוף המעשה שמספר מה שעשו חסר אות אחת משמו והמן שלא זכר רק מה שנכתב בספר דברי הימים שם כתוב (אסתר ו, ב) בגתנא שאל"כ לא נדע מי היה כי שמא בגתן היה שמו לכך הוצרך להזכיר אותו בשמו בגתנא.