מ"ג אסתר ה ב


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויהי כראות המלך את אסתר המלכה עמדת בחצר נשאה חן בעיניו ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב אשר בידו ותקרב אסתר ותגע בראש השרביט

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְהִי כִרְאוֹת הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עֹמֶדֶת בֶּחָצֵר נָשְׂאָה חֵן בְּעֵינָיו וַיּוֹשֶׁט הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וַתִּקְרַב אֶסְתֵּר וַתִּגַּע בְּרֹאשׁ הַשַּׁרְבִיט.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיְהִי֩ כִרְא֨וֹת הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־אֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֗ה עֹמֶ֙דֶת֙ בֶּֽחָצֵ֔ר נָשְׂאָ֥ה חֵ֖ן בְּעֵינָ֑יו וַיּ֨וֹשֶׁט הַמֶּ֜לֶךְ לְאֶסְתֵּ֗ר אֶת־שַׁרְבִ֤יט הַזָּהָב֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיָד֔וֹ וַתִּקְרַ֣ב אֶסְתֵּ֔ר וַתִּגַּ֖ע בְּרֹ֥אשׁ הַשַּׁרְבִֽיט׃

תרגום

תרגום אחד (כל הפרק)

והוה כד חזא מלכא ית אסתר מלכתא קימא כד נסיסא בדרתא ותרתין עינהא זלגן דמעין ומסתכלא כלפי שמיא מן יד אטעינת רחמין בעינוי ואושיט מלכא לאסתר ית תגדא דדהבא דהוה נקט בידיה וקריבת אסתר ומטת לידא ואחידת ברישא דתגדא:

תרגום שני

לפירוש "תרגום שני" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

והוה כד חזא מלכא ית אסתר מלכתא קיימא בדרתא ואתגמלת חינא וחסדא קדמוי והמן אספלקטורי דמלכא בעא למקטל ית אסתר ואושיט מלכא לאסתר ית שרביטא דדהבא וקרבת אסתר ומטת ברישא דשרביטא.

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ויהי מספר כי באהבת המלך את אסתר לא עלה בלבו מעולם שהגזירה הזאת שלא יכנס איש לחצר המלך הפנימית בלא רשות יכלול גם את אסתר, כי ביאתה אצלו אף לבית מלכותו היה חביב ויקר לו ולא חשב עליה כלל שתצטרך לעמוד בחצר ולהמתין עד שיושיט לה השרביט, ועל כן כראות המלך את אסתר, הגם שהיא אסתר המלכה ולא עליה תחול הגזירה זאת, מ"מ בענוותה עומדת בחצר ואינה נכנסת לפנים, מצד זה נשאה חן בעיניו, כי ראה שזה אך מענוות צדק אשר בלבה, עשה רצונה ויושט לה את שרביט הזהב, ומספר כי הזדמן שהשרביט היה בידו בעת ההיא, שזה ג"כ דבר שאין רגיל, ובהשגחת האל המשגיח :

מדרש רבה (כל הפסוק)

<< · אסתר רבה · ה · ב · >>


ב.    [ עריכה ]

"אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כְּשֹׁךְ חֲמַת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ", א"ר איבו בשם רבי יוסי בן זמרא כל מקום שנאמר אחר סמוך אחרי מופלג ורבנן משום ר' יוסי בן זמרא כל מקום שנאמר אחרי סמוך אחר מופלג.
"כְּשֹׁךְ חֲמַת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" בשך אין כתיב כאן אלא כשך שכיכה שאינה שכיכה."זָכַר אֶת וַשְׁתִּי" גזירה זאת שגזר עליה שתכנס לפניו ערומה ולא נכנסה וקצף עליה והרגה מן דקטלה שרי תהי ביה (חוזר בו) למה שעשתה כהוגן "וְאֵת אֲשֶׁר נִגְזַר עָלֶיהָ" שלא כהוגן ולמה עלתה לה כך לפי שלא היתה מנחת לאחשורוש ליתן רשות לבנות בית המקדש ואומרת לו מה שהחריבו אבותי אתה מבקש לבנות "וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ מְשָׁרְתָיו וְגוֹ'": 

אור חדש

פרק ה/פסוק ב

ויהי כראות המלך וגו' (אסתר ה, ב) מה שהוצרך לחזור ולכתוב עומדת בחצר וכי לא ידענו כי בחצר היתה עומדת אבל כי טעם נתן לדבר שלכך חשבה לעוברת דת המלך ועל זה אמר שראה עומדת בחצר ולא באה אל המלך וזה מורה על אימת המלכות כי לכך עמדה וממתנת עד שיושיט לה המלך השרביט ולכך לא נכנסה ולכך הושיט לה השרביט ואמר נשאה חן בעיניו ולא אמר כמו שאמר למעלה ותשא חן (ספר אור חדש עמוד קס) וחסד לפניו (שם ב, יז) כי כאן ר"ל כי נשאה חן מיוחד שלא היה לפני זה ולא היה רק באותה שעה ולכך אמר נשאה שהוא לשון עבר ולא היה אח"כ ולא לפני זה כי אף על גב דכתיב כבר ותשא חן וחסד לפניו כאן היה לה תוספת חן ודבר זה נתחדש עתה לפי שעה ואלו כתיב ותהי אסתר נושאת חן בעיניו דבר זה משמע כי תמיד היתה נושאת חן זה בעיניו אבל כאן לא איירי רק עתה לפי שעה לכך שייך לומר בזה נשאה והוא תוספות חן שהיה לפי שעה ולכך הושיט לה השרביט ואע"ג שאמר כי ראתה עומדת בחצר ולא רצתה לבא אל המלך מ"מ אין מועיל דבר זה להושיט לה השרביט רק מה שלא באתה למלך מיד גרם שלא יקצוף המלך ובשביל החן שנשאה היה מוותר לה הדת כאשר נשאה חן לפניו ולכך כאן לא כתיב רק נשאה חן ולא כתיב חסד ולמעלה כתיב ותשא חן וחסד לפניו כי החן הוא כאשר רואה אותה ימצא תכף החן כמו שמשמע בכל מקום וכאן שמדבר לפי אותה שעה בלבד ולכך כתיב נשאה חן אבל למעלה שאמר ותשא חן וחסד שמדבר שכך היה תמיד אמר וחסד כי החסד כאשר היא נאה וחסודה במעשים ועל זה שייך וחסד ואין זה נראה מיד.

ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב אשר בידו (אסתר ה, ב) הוצרך למכתב אשר בידו דודאי השרביט הוא בידו אלא שבא לומר כי השרביט היה ביד המלך וכאשר מגיע לו השרביט מחיה וזה כי השרביט הוא כח מלכות דכתיב לא יסור שבט מיהודה (בראשית מט, י) וזה מורה השרביט שהוא ביד המלך וכאשר מושיט לו השרביט יחיה אף שהוא חייב מיתה מפני שעבר חוק ודת המלך מ"מ יש כח ביד המלך להחיות וצריך שיגע בראש השרביט ואם היה המלך נוגע בו על ידי השרביט והוא לא היה נוגע בראש השרביט כאלו לא היה מבקש לקבל החיים מן המלך ואין ראוי שיקבל חיים כאשר הוא עצמו אינו מבקש ולכך צריך שיגע בראש השרביט כלומר שמבקש לקבל החיים ועוד יש לפרש כי השרביט מורה על התפשטות מן המלך החיים כי השרביט מתפשט מן המלך ובשרביט נראה כחו של מלך לפי שמכה בו והכח שלו הוא נותן החיים ולכך אמר אשר בידו כי היד הוא הכח מן האדם והשרביט מתפשט עוד יותר מן היד ומורה זה על גודל ההתפשטות אף למי שאין לו חיים כמו זה שהוא חייב מיתה עם כל זה יכול המלך לתת לו חיים וכך מוכח בגמרא כמו שנפרש.

ויהי כראות המלך (אסתר ה, ב) וגו' במדרש (ילקוט שמעוני אסתר סי' תתרנו) כיון שראה אותה הפך את פניו והיו מלאכי שרת תולים את פניו שלא בטובתו והוא צווח וויי.

כראות המלך לפי שהיו סנוורים על עיניו וכאשר ראתה אותה האירו עיניו והושיט לה השרביט ולא היה כח באסתר ליגע בו ויש אומרים מיכאל משכוה והגיעה בראש השרביט ע"כ דקדקו הלשון דלא הוי ליה למכתב ויהי וגם לא הוי ליה למכתב כראות המלך את אסתר דודאי ראתה ולא הוי ליה למכתב רק ויושט לה שרביט הזהב לכך דרשו כאן כמו שדרשו בכל מקום שכתיב ויהי שהוא לשון ווי כמו שהתבאר למעלה בתחלת המגילה והווי הזה כי אחשורוש היה רוצה לסלק פניו מן אסתר והמלאך תלה פניו שלא בטובתו ולא היה יכול להסיר פניו ממנה והדבר שאין האדם נהנה בראיתו מפני שהוא נגדו יאמר על זה שיש לו סנוירים כאשר אינו רוצה לראות נחשב כי יש לו סנוירים והמלאך כאשר תלה לו עיניו על אסתר לראות את אסתר האירו עיניו של אחשורוש ולכך כתיב (שם) ויהי כראות את אסתר נשאה חן כלומר שראה אותה לא כדרך שאר ראיות רק שהאיר עיניו ובשביל כך נשאה חן בעיניו וכל זה בא לומר כי כל הגאולה היה מן הש"י כי אף שהיה אחשורוש אוהב אסתר מאוד מ"מ כאן שיהיה התחלת הגאולה שמשעה זאת היתה הגאולה תמיד מוספת עד שהיתה גאולה לגמרי ואין ראוי שיהיה התחלת הגאולה מן הרשע אחשורוש רק מן הש"י ולכך כתיב (שם) ויהי כראות המלך את אסתר אל (ספר אור חדש עמוד קסא) אחשורוש היה ווי לאחשורוש רק כי הש"י עשה זאת בעל כרחו של אחשורוש והאיר עיניו ובזה התחלה אל הגאולה לצאת אל הפעל, ועוד במדרש (אגדת אסתר ה, ב) אמר ר' יוחנן ג' מלאכים נזדמנו לו באותו שעה אחד שהגביה את צוארה ואחד שמתח עליה חוט של חסד ואחד שמתח את השרביט ע"כ ודקדק את זה שכתיב (שם) ויהיה כראות המלך את אסתר דלא הוי ליה למכתב כי כבר כתיב (שם ה, א) ותעמוד בחצר בית המלך הפנימית נוכח בית המלך, והמלך יושב על כסא מלכותו בבית המלכות נכח פתח הבית, והוי ליה למכתב מיד ויושט לה המלך השרביט אלא שבא לומר ויהי כראות המלך את אסתר כי לפי הסברא לא היה לו לראות אף כי המלך יושב שם מ"מ פניה של אסתר היה למטה ולא אפשר למלך להסתכל בה ולכך המלאך הגביה צוארה עד שהיה מסתכל בפניה ואחד שמתח עליה חוט של חסד דאל"כ לא הוי צריך למכתב (שם ה, ב) נשאה חן שזה כבר כתב למעלה (שם ב, יז) ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות רק שהמלאך בא ומתח עליה חוט של חסד יותר ויותר ואחד שמתח השרביט דאל"כ לא הוי למכתב (שם ה, ב) ותגע בראש השרביט ולא הוי ליה למכתב רק מה שעשה אחשורוש שהושיט לה השרביט וכדכתיב למעלה מאשר יושט לו המלך שרביט הזהב וחיה לכך לא הוי ליה למכתב רק ויושט לה המלך שרביט הזהב אלא בא ללמוד שמתח שרביט עד שהגיע השרביט אל אסתר, ויש להקשות מנין שהיו ג' מלאכים שמא הכל היה מלאך אחד, ועוד למה היה צריך ג' מלאכים ולא עשה כל זה מלאך אחד ואם נאמר בשביל כי המלאך אחד אין עושה שתי שליחות (בראשית רבה נ, ב) כמו שהיה זה אצל אברהם שהיו ג' מלאכים בשביל שאין מלאך אחד עושה שתי שליחות הרי בארנו שם (גור אריה בראשית יח, ב) כי אצל אברהם היו שלשה מלאכים מפני שהשליחות אינו זה כזה כמו שמבואר שם, אבל כאן למה היה צריך אל ג' מלאכים ויראה לומר כי לכך היו שלשה מלאכים כי עתה בא לחבר ולדבק את אסתר באחשורוש מזה תצא הגאולה והחבור הוא בג' פנים האחד שהיה מתחבר אסתר לאחשורוש והשני שמתחבר אחשורוש לאסתר וזהו הפך הראשון והשלישי כאשר שניהם מתחברים זה לזה וזה לזה בחבור אחד וכבר בארנו זה בכמה מקומות (נצח ישראל פרק ב) וכנגד זה האשה נקנית בג' דרכים בכסף בשטר ובביאה (קידושין דף ב.) כי האיש מתדבק באשה והדביקות הוא בג' פנים אשר אמרנו כי בכסף בשביל שהאשה מקבלת הנאת כסף מתחברת היא אליו והשטר שהוא לשון כח כמו (דברים טז, יח) שופטים ושוטרים תתן לך וכתיב (איוב לח, לג) אם תשיט משטרו בארץ שהוא לשון כח באיש שמתחבר לאשה כאשר מושל על האשה וזהו חבור האיש אל האשה וזהו קדושי שטר שהוא לשון שוטר וממשלה ובביאה שזה הוא חבור האיש עם האשה והאשה מתחברת לבעלה כי הביאה לשניהם ולכך בשלשה דרכים שכל א' דרך בפני עצמו וכן כאן כי מה שהגביה צוארה זה חבור לאחשורוש כאשר תגביה צוארה אל אחשורוש וא' שמתח השרביט לה זה חבור אחשורוש לאסתר ומה שמשך עליה חוט של חסד ובזה היה חבור זה לזה וזה לזה כי זהו ענין הראות שמחבר שניהם יחד כי הרואה מקבל את הנראה בעיניו וזה חבור הנראה ברואה ומה שהוא רואה אותו הוא חבור הרואה אל הנראה ולפיכך כאשר נשאה חן בעיניו היה זה חבור אל שניהם ודבר זה אין צריך לבאר כי ידוע הוא מאוד ומפני כך יש כאן חבור גמור כאשר החבור ע"י ג' נאמר על זה והחוט הג' לא במהרה ינתק (קהלת ד, יב) ועד הנה אף שהיה לאסתר חבור לאחשורוש היה לזה פירוד ג"כ כמו שהיה כאן שלא רצה לראותה ולכך נזדמנו ג' מלאכים לעשות חבור גמור אשר לא יפרד, וגם כי יש לפרש כי אלו ג' מלאכים הם כמו ג' המלאכים שבאו אל אברהם וכמו שבארנו שם (גור אריה שם) ענין אלו ג' המלאכים שהם כנגד ג' מדות שבהם הש"י מנהיג את העולם דין וחסד ורחמים כמו שהתבאר שם ואין להאריך כאן, ועוד בגמרא (ספר אור חדש עמוד קסב) (מגילה דף טו:) ויושט המלך לאסתר את שרביט (אסתר ה, ב) א"ר ירמיה בר אבא שתי אמות היו והעמידו על י"ב ואמרי לה על י"ו ר' יהושע בן לוי אמר כ"ד ואמרי לה כ"ח ורב חסדא אמר מ' וכן אתה מוצא באמתה של בת פרעה וכן אתה מוצא בשני רשעים שברת (תהלים ג, ח) ואמר ר"ל אל תקרי שברת אלא שרבבת, רבה בר עפרון אמר משום ר' אלעזר ששמע מרבו ורבו מרבו מאתים וכך הוא הגרסא הנכונה עד מאתים, ופי' המאמר עמוק מאוד מה שכל א' וא' נתן שעור מיוחד וזה כי מי שאמר כי השרביט היה ב' אמות וזה כי השרביט מיוחד להתפשטות עד מקום אחד ושנים הם תחלת התפשטות כי אחד אין בו התפשטות כלל ושנים הם תחלת התפשטות כי אחד אין לו התפשטות כלל וכך ראוי אל השרביט שהוא להתפשטות למקום אחר שיהיה שנים ואמר שמתחו על י"ב ר"ל כי השרביט היה מתפשט כפי הראוי שיהיה להש"י שתי אמות וכאשר אסתר עמדה בחצר היתה נבהלה כאשר ראתה אחשורוש וסבורה אסתר כי אחשורוש הוא בכעס עליה וכאשר היה מושיט לה השרביט לא היה לה כח ללכת ליגע בשרביט לכך המלאך מתח השרביט להגיע אל אסתר ומפני כי השטח יש לו ד' צדדין לכך יש לו התפשטות לד' צדדין וכל צד יש לו ג' דהיינו התחלת הקו ואמצע הקו וסופו לכך כל קו הוא משוער בג' והשטח יש לו ד' צדדין וזהו התפשטות של השטח ולכך מתיחס לו י"ב כאשר היא מתפשט לגמרי ולכך המלאך מתח השרביט כאשר ראוי להיות מתפשט לגמרי כי כאשר היה כאן נס שלא בטבע לכך נמתח השרביט להעמיד התפשטות הזה של השרביט על השלימות ומתחו עד י"ב שזהו התפשטות הגמור לשטח שיש לו התפשטות לכל ד' צדדין, ומ"ד ט"ז אמה סבר כי הצד האחד הוא ד' לפי שהצד הוא לשטח וכמו שהשטח שייך לו ד' שיש לו ד' צדדין וכך הצד מן השטח ראוי לו ד' עד שיש לו מספר ט"ז כי הצד יש שעור ד' וההתפשטות הוא בד' צדדין לכך העמידו על ט"ז שזהו התפשטות הגמור בכל ד' צדדין ומ"ד כ"ד סבר כי התפשטות היא בשש צדדין כי המעלה והמטה גם כן הם שני צדדין שיש כאן ששה צדדין עם המעלה והמטה לכך הם כ"ד א"נ כי סבר כי שייך להתפשטות י"ב כמו שאמרנו רק כי כאן היה התחלת ההתפשטות ב' אמות שהוא כפל אמה אחת לכך היה ההתפשטות השלם כ"ד אמות שהוא כפל י"ב ומאן דאמר כ"ח סבר ג"כ שצריך כ"ד נגד ששה צדדין שיש לגשם שהם ארבעה לכל צד שהם ד' צדדין והמעלה והמטה וכל אחד מאלו משוער בד' כמו שהתבאר, ועוד ארבעה כנגד האמצעי שהוא תוך השש שהוא בפני עצמו עד שבין הכל הוא כ"ח ודבר זה ידוע כי הגשם יש לו התפשטות הרחוקים שהם ששה והאמצעי שהוא תוך השבעה עד שיש לכל גשם שבעה גבולים כנגד זה אמר כאשר מתח את השרביט ומתח אותו לגמרי מתח השרביט על כ"ח שהם שבעה פעמים ד' כנגד ז' גבולים שיש לכל גשם שיש לו רוחק ומאן דאמר ס' אמה סבר כי ההתפשטות הוא בכל ד' צדדין והמעלה והמטה והם ששה ביחד וכל צד וצד נחשב שיש בו מספר עשרה שהוא מספר כללי והוא שייך לשטח כמו שהתבאר בחבור גבורת השם בפרק י"ב, והנה התפשטות הששה צדדין הם ששים ולכך כאשר מתחו לשרביט והשלימו על התפשטות שלם מתחו על ששים, ומאן דאמר על מאתים מפני כי השרביט בעצמו היה ב' וכל אמה מן השתים מתחו על מאה שהוא דומה לא' כמו שידוע כי מספר עשרה אינו דומה כמו אחד לגמרי רק מספר מאה דומה לאחד לפי שמונין בו מספר אחד מאה ב' מאות ג' מאות אבל מספר של עשרה המנין עשרים שלשים ואין מונין ב' עשרה ג' עשרה כמו שמונין א' מאה ב' מאות ג' מאות לכך ב' מאות הוא כמו שנים רק כי ב' מאות המספר הוא יותר שלם לכך כאשר מתח את השרביט מתחו על מאתים, כלל הדבר כי הגשם אשר יש לו שטח הוא מוגבל בגבולים שלו וכאשר נעשה נס מן עולם העליון אשר הוא מתפשט היה מתפשט (ספר אור חדש עמוד קסג) הגשם לגמרי וכל אחד מן האמוראים זכר צד אשר הגשם הוא מתפשט ונעשה הנס עד שהיה מתפשט לגמרי.

<< · מ"ג אסתר · ה · ב · >>