מ"ג איוב יב טז


<< · מ"ג איוב · יב · טז · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עמו עז ותושיה לו שגג ומשגה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עִמּוֹ עֹז וְתוּשִׁיָּה לוֹ שֹׁגֵג וּמַשְׁגֶּה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
עִ֭מּוֹ עֹ֣ז וְתוּשִׁיָּ֑ה
  ל֗֝וֹ שֹׁגֵ֥ג וּמַשְׁגֶּֽה׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"לו שוגג" - האדם השוגג "ומשגה" - שטן המשגהו

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"עמו עוז" - בידו החוזק והתשות את מי לחזק ואת מי להתיש כח זרועו

"לו שוגג" - יודע הוא שגגת האדם עם כי לא ידע האדם בנפשו

"ומשגה" - יודע הוא הדבר אשר האדם משגה בו את הזולת עם כי לא ידעו הזולת

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"עמו", מוסיף לבאר זאת שאחר "שעמו העז" וגם "התושיה", שהוא הוצאת כל הישות אל הפעל, כי הוא מקור הנמצא סבתם וחיותם ושרשם, א"כ לו "שוגג" גם כל שוגג מיוחס לו, שמה שישגה האדם מני דרך אינו תלוי בבחירתו רק נתהוה לו מאת ה' ונגזר עליו בעת שנתהוה ונוצר, ומשגה, ר"ל וה' הוא משגה אותו מני דרך, ולא נהיה זאת ע"י בחירתו:

ביאור המילות

"תושיה". כבר התבאר שיורה לרוב על מעשה העשו עפ"י חקי החכמה, "שוגג, ומשגה", השגגה היא במעשה והשגיאה היא בעיון, כמ"ש בהבדל בין שגג ובין שגה בם התו"ה (ויקרא ס' רמ"ג), ר"ל לו מיוחס השגגה המעשיית והשגיאה העיונית, כי ע"י שעמו עז, לו (מיוחס) השוגג, וע"י שעמו תושיה שהם המעשים שמוצאם מעומק החכמה והשכל, א"כ הוא הוא המשגה, ומלת משגה פעל יוצא, כמו משגה עור בדרך:
 

<< · מ"ג איוב · יב · טז · >>