מ"ג איוב ט לד

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יסר מעלי שבטו ואמתו אל תבעתני

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יָסֵר מֵעָלַי שִׁבְטוֹ וְאֵמָתוֹ אַל תְּבַעֲתַנִּי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
יָסֵ֣ר מֵעָלַ֣י שִׁבְט֑וֹ
וְ֝אֵמָת֗וֹ אַֽל־תְּבַעֲתַֽנִּי׃

"ואמתו" - מלשון אימה ופחד

"יסר" - אם יסר מעלי שבטו המכה בי הם היסורין ולא תבעת אותי פחדו

"יסר מעלי שבטו" שהם היסורים, וגם "אימתו" וגדלו "אל תבעתני", בענין שלא אירא לדבר כל אשר ארצה לא מפחד העונש ולא מיראת רוממותו, עד כי.

"אימתו", האימה הוא מפני ציור עצם גדול ומרומם, כמ"ש בכ"מ: